המחאה החברתית, לצדק חברתי היא חלום לכל מפלגה ולכל מנהיג.
שאף אחד לא יתבלבל, למרות ארשת הפנים הרצינית וחזות האנטי, הסיטואציה הקיימת יכולה גם להיהפך להזדמנות בלתי רגילה לשלטון הקיים "לנצל את ההצלחה ולרכב עליה בדהרה לעוד מספר קדנציות".
כמו בהרבה מצבים בחיים, זו העת להוציא את המנהיגות מהארון ולהשתמש בה באופן כן, אמיתי ונחוש ולהתרחק כמו מאש מסיסמאות נבובות וממריחות. הזדמנות כזו, יש לחבק ולברך על הימצאותה, על-מנת לערוך את השינויים המבניים היסודיים הנדרשים במשק הישראלי. יש לקחת את המחאה ולהשתמש בה בתור קטליזטור אדיר, אשר רק יכול לקדם תהליכי שיפור במשק.
זה הזמן להסדיר את האחזקות הצולבות של הטייקונים, להסדיר את נושא האשראי וגובהו לקבוצות אלה, נושא התספורות וכמובן את נושא המונופולים והקרטלים, אשר רק דוחפים כול העת לעליות מחירי המוצרים. שינוי בהקצאת משאבים לביטחון ובעיקר טיפול בעודף כוח האדם וברמת השכר והת"ש אשר הוא מקבל.
שינוי בהתנהלות בשיעור המס להיבטיו השונים כולל מיסי מגן.
שינוי בהקצאת כספים לחרדים והגבלת התמיכה למספר מוגדר של לומדים, שהרי לא כול חרדי הוא גאון בתורה!. שינוי בכל הקשור למוקדי הכוח האחרים, קרי ההסתדרות והוועדים הגדולים.
שינוי סדר העדיפות בכול הקשור לפיזור אוכלוסין, כולל יהודה ושומרון. זו העת לאיחוד כוחות אמיתי, נטול אגו משמעותי ויעיל בין הגורמים השונים, ראש הממשלה, בנק ישראל והנגיד, האוצר - על-מנת לנסח אמנה חדשה להתנהלות המשק.
מדוע יש להמתין "לדרישות המחאה", האם ראשי המשק באמת מחכים ללמוד מהצעירים מה הבעיה במשק ? מדוע כול המשחק המיותר הזה ?
מדוע לא לקחת מהמחאה את המומנטום החיובי ואת הצורך לשינוי ולשיפור למקומות ולמחוזות הנכונים? יש כל כך הרבה מה לתקן, לצד המפעל המדהים שקוראים לו - מדינת ישראל.
מדינת ישראל ומנהיגיה, צריכים להיות רק גאים, גם אם זה בסתר ליבם, לזעקה ולאכפתיות של הצעירים, שהרי מה עדיף אכפתיות ומלחמה על המדינה והבית או נטישה המונית לחו"ל? טוב יעשו ראשי המשק, אם יתעשתו על עצמם, ויובילו שינוי אמיתי ביושרה ובאופן אחראי, מדוד ושקול. טוב יעשו המפלגות האחרות ובראשן קדימה, אם יחדלו בפעולות זולות ושקופות וידירו את פעילותן ממימון שלטים וצעדות תמיכה מגוחכות.
אם הן רוצות להרוויח מהמאבק, הן צריכות לפעול ביחד עם השלטון הקיים ולשנס מותנים להובלת השינוי המתבקש כל כך. מנגד ישנה האפשרות, גם להמשיך את הקו הקיים של ניכור ואטימות בשילוב פוזות ומשחקי אגו, אשר את תוצאותיו אנו רואים כעת. כולנו תקווה שחלון הזדמנות, יקר מפז זה, לא ייסגר ללא עשייה הכרחית זו.