ועדה שמינה הרמטכ"ל החליטה כי מעתה והלאה לא ייאמר בתפילת יזכור המשפט המתחיל במלים "יזכור אלוהים" אלא יבוא תחתיו המשפט "יזכור עם ישראל". רבים רואים בשינוי זה צעידה במידת מה לכיוונם של האזרחים והחיילים שאינם מאמינים השם יתברך - ו/או שאינם דתיים ושומרי מסורת.
אלה שכך רואים את פני הדברים, רואים כך מתוך בורות.
ההפך הוא הנכון: על-פי גדול המאמינים ביהדות, הרמב"ם, למדנו כי אין לייחס לשם יתברך שום פעולה כפשוטה ו"יזכור" היא בבחינת פעולה מפעולות האדם. הכול נאמר על דרך המשל, וכדי שלא להטעות - עדיף בכל מקום שאפשר שלא להשתמש במשל.
להלן דברי אברהם בן הרמב"ם המעיד על אביו בספרו מלחמות השם - ראה "דבר תורה על-פי הרמב"ם" מאת א' בן עזרא בהוצאת "קורטוב" עמ' 39:
"ומפני זה אמרו החכמים ז"ל על אבותינו אברהם יצחק ויעקב אבות, הן הם המרכבה, ומקרא מלא כתיב [בראשית ל"ה י"ג] ויעל מעליו אלוהים, וגם דברי החכמים בכיסא הכבוד, וישיבתו יתעלה ויתרומם בשמיים, או למעלה מן השמיים, או בגובהי מרומים - כל זה משל לגובהו וגובה אמיתותו, וקרוב העניין לדעתנו שהכול על דרך משל, כמו שפרשו אבא מרי ז"ל במורה הנבוכים, שלא מורה אלו הנבוכים, ואין לתמוה על זה, התורה לא שמעו לה הכופרים עובדי עבודה זרה, והנה הנוצרים לוקחים דברי הנביאים על פשטם". הנוסח "יזכור עם ישראל" הוא למעשה הנוסח המקורי של הדברים על-פי ברל כצנלסון אשר דבריו כוונו לגדולים, והגיעה העת לחדשו.
השיטה להאמין בפשוטו של מקרא במיוחד בנוגע לתוארי השם היא שיטת הנוצרים הרחוקה מעיקרי היהדות, אשר שמה לה סייג ותחום ברור בעניין תאריו של הבורא.
אפשר כמובן להביא את דברי הרמב"ם בעניין זה מתוך מורה הנבוכים, אולם העדפתי לצטט מדברי בנו לאור שהם יותר בוטים וחדים בעניין זה.
לעיון נוסף מומלץ לקרוא את מורה הנבוכים לרמב"ם בתרגומו מערבית ובעריכתו של הרב יוסף קאפח, בהוצאת מוסד הרב קוק.
