הצעות למר טרכטנברג לטיפול במשבר הכלכלי-חברתי

המשבר החברתי פרץ על-רקע הכפלת מחירי הדיור בחמש השנים האחרונות. עלייה שגרמה לכך שמעמד הביניים כבר לא יכול היה לרכוש דירה מאמצעיו. רוב הפתרונות המוצעים מטפלים בצד הגדלת ההיצע של הדירות - טיפול במינהל, קרקעות, תכנון וכדומה. נראה לי שיש לטפל גם בצד הביקוש, ובמדויק בכמות הכסף שבידי הרוכשים, כך שיפחת מספר הרוכשים שמוכן להציע כל מחיר לדירה. להלן הצעות ורעיונות בתמצית לוועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג: 1. מיסוי - אין עוררין על כך שאי-השוויון בנושא זה טעון תיקון. טיפול בתחום זה הוא הכי אפקטיבי וישיג את המטרה של צדק חברתי: א. הנהגת מס על ירושות גדולות + מס מתנות למניעת עקיפת החוק. פוטנציאל הגבייה כאן בסדר גודל של 5 מיליארד בשנה. ב. העמקת הגבייה - אין צורך בתקנות. הכללים קיימים, הם רק אינם נאכפים. הכלכלה השחורה נאמדת כיום בכרבע (!) מהתוצר. הפוטנציאל לגבייה כאן הוא בסדר גודל של 10 מיליארד שקל בשנה. כיצד עושים זאת? על-ידי: (1) ביטול המדיניות התמוהה של אי-אכיפת חוקי המס לסקטור החרדי והערבי - 40% מאוכלוסיית המדינה. זאת לתשומת לב מבקר המדינה - זוהי תופעה תמוהה וחמורה, שכן עובדי מס הכנסה אינם רשאים לקבל הנחיות פוליטיות בנושא זה. הדברים אינם שקופים, אך ידועים. (2) להשתמש בטכנולוגיות המוכרות וידועות בעולם העסקים לאיתור משתמטים - הפגשת קבצי מחשב ואיתור חריגים. קובץ הביטוח הלאומי, מס הכנסה, מע"מ, רישום מקרקעין, רכבי יוקרה ועוד. הבסיס - מספרי תעודות זהות. אין כל בעיה כיום לאסוף נתונים גם על בסיס משפחתי. על-ידי ריכוז הנתונים לפי תעודות הזהות של כל המשפחה. צריך להתעלם מכל הזעקות שיתעוררו בשם זכויות הפרט וכדומה. צריך להזכיר לאזרחים את התקיפות של גביית המס בארה"ב ובמדינות מתוקנות אחרות בעולם, שם שואלים מנין לך. (3) בחינת הטבות המס לסקטורים - האם הן מוצדקות? ציינתי פעם את אי-ההצדקה להטבות המס לתושבי ההתנחלויות כיום. הם כבר מבוססים. במה הם נבדלים מתושבים אחרים? ההתייחסות כאן היא כלכלית ולא פוליטית. ג. בחינת הכרה בתשלומי משכנתה כהוצאה לצרכי מס - הדבר מקובל בארה"ב. זה יעזור לצעירים בגיל רכישת הדירה. 2. טיפול בשכר הבכירים - מה עשה מי שהרוויח מיליון שקל בחודש? קנה דירות. אין שום הצדקה לשכר של יותר ממאה אלף שקל בחודש. כל הרטוריקה שבעולם אינה מוצדקת כאן. באמת דרוש שינוי ערכי. דרך הביצוע המוצעת - אם לא בחקיקה, אזי בעסקת חבילה במשק שתקבע שזהו מקסימום השכר. הורדת שכר הבכירים והעלאת שכר יתר העובדים תשפר את כושר ההחזר של העובדים לרכישת דירה. 3. ביטול השפעת הריכוזיות אינה רק על-ידי הפרדת תחומי עיסוק, כי אנו מדינה קטנה יחסית. הפתרון הוא בביטול זכות בעל השליטה. דהיינו מי שיש לו 20% בהון חברה יוכל למנות רק חמישית מהדירקטורים. היתר ימונו על-ידי ועדות איתור. 4. הסדרת שוק ההון - חלק מהתעשרות החברות, ופרטיים, נבע מגיוסי הון בקלות יחסית וללא ביטחונות, שגם הוצאו בקלות יחסית (בעיקר לחו"ל). לכן כספי פנסיה וגמל צריך שיושקעו באג"ח ממשלתי וקונצרני מובטחות בנכסים. 5. שינוי ביחסי העבודה - טיפול בנושא זה אינו עולה דבר למשק. הוא נוגע ליחס של כבוד לעובד. קרה שהמנהלים והחברה נעשו אגרסיביים כדי להגדיל רווחים ובונוס. העובדים מרגישים שהיחס אליהם כאל עבדים. עובדים שעות רבות, בלחץ, בחוזה אישי, חוששים להתבטא, ובסופו של יום גם אינם גומרים את החודש ואינם יכולים לרכוש דירה - זהו להערכתי הרקע להתפרצות המחאה. ראוי לבטל את היהירות ולהחזיר את הרוח הישראלית המקורית של חברות, ערבות הדדית וכבוד לאדם, ולא רק מן הפה ולחוץ. 6. הורדת רמת ציפיות והסברה נכונה לצעירי מעמד הביניים - הדור המבוגר הלך אחרי הצבא ללמוד ומיד לעבוד, כדי לחסוך לדיור. כיום, בהכללה כמובן, נוסע הצעיר אחרי הצבא לחו"ל לשנה, לומד ומבלה עד גיל שלושים פלוס ואינו חוסך (בילוי בפאב עולה מאות שקלים..). כשהוא נושא אישה, הוא כבר רוצה רמת חיים התחלתית גבוהה בדיור, ברכב וכולי. גם בקטע הזה יש אפוא להנמיך ציפיות ולבוא לצעירים גם בדרישות. 7. קביעת מודל מטרה - להערכתי, מודל סביר של ממון רכישת דירה צריך להיות - רבע מכל הורה וחצי מהמחיר על-ידי בני הזוג. צריך לקבוע מודל גם לחרדי - אין זה הגיוני וצודק (אירוניה - זה גם אינו תואם את ההלכה) לתת סיוע למי שאינו עובד.