ההפגנות בירושלים מתארגנות ב"גן הסוס", כנראה על שם הסוס שהעגלון הרגילו לאכול כל יום קצת פחות והתפלא, מדוע הגיע הסוף המר. אצלנו, מזל שהסוס בעט, וזה גם מזלו של העגלון. אנשי המחאה שגו בהיענותם לדרישה להגיש רשימת דרישות מקצועית, מפורטת. מהר מאוד ימצאו את עצמם בפינה, בסבך של צרכים צולבים, ומה מכשיר סטודנטית לקולנוע לקבוע את גובה המע"מ? די לסוס לגלות סימני מצוקה, ובעוצמה מספיקה, בהנחה שהעגלון מבין שעם הסוס הולכת גם העגלה, וגם הוא כבר לא יהיה עגלון, ולכן רק עליו החובה למצוא את התשובה הנכונה. עם זאת, הזעקה צריכה להיות מדויקת וממוקדת בסימון נקודות-הכאב - גידול ילדים במשפחה עובדת, ניצול עובדי קבלן, יוקר המחיה, חלוקה בלתי צודקת של נטל המיסים, מצוקת הדיור. נציגי המחאה שיישבו עם נציגי הממשלה "לדון" על פתרונות, יישאבו לתוך אחריות שאינה שלהם, וכבר בכך יפחיתו מאחריותה. כך מתו מות נשיקה הרבה מהפכות, וחבל. כי התעוררות ציבורית ספונטאנית, החסד שאזרחים מעניקים כשהם מתנדבים לעזוב את בתיהם ללון ברחובות בחום הלוהט של אוגוסט, כדי להתעסק בענייני טובת הכלל ועתיד החברה - הוא פרח נדיר הפורח אחת להרבה עשרות שנים. נכון, מטבעה של כל מחאה שהיא קולנית, בוטה ומרגיזה, אך זה מבחנו של השלטון, שאם הוא אטום, הוא רואה רק את העוקץ ורומס, וכמה קל לרמוס פרחים! שלטון נבון רואה את הוורד כולו ושומר עליו, על קוציו. כי הקוצים - עלבונות, כרוזים מקוממים וגם דברי שטות ואמרות בוסר - הם הכאב שהמערכת משדרת, ואוי לו לחולה שאינו מסוגל יותר לחוש כאב. שני מוקשים בדרכה של תנועת "הצדק החברתי": שלטון צר-מוחין שיראה בה "סכנה" ויגיב בעוינות, וטרמפיסטים טפילים בעלי אג'נדה הורסת, לא בונה - אנרכיסטים, קומוניסטים, סוציאליסטים שהעולם מלא חורבות תורותיהם המרופטות; אופוזיציה פוליטית שהייתה שותפה מלאה למצב שהתהווה ואינה מתביישת להיות גם היא ב"מוחים"; שונאי חרדים; גורמים זרים מוסווים על-ידי קרנות, המנצלים פלטפורמה של צדק חברתי לטובת גבולות 67': המון זבובים מצטופפים על פיסת דבש אחת! השלטון יחטא להמונים ברי-הלבב, וגם לעניין גופו, אם ישפוט על-פי הספחת הזאת את התנועה כולה. די להזכיר, איך בהפגנה נגד אוסלו תקע סוכן השב"כ אבישי ("שמפניה") רביב מול מצלמתו של ניצן חן מהערוץ ה-1 תמונה של רבין במדי ס.ס., ועד היום מדביקים את הכתם הזה על המפגינים התמימים. המחאה צריכה להשאיר אחריה כנכס בר-קיימא את מיסוד "הצדק החברתי" כאבן יסוד במערכת השלטון. זה אינו קפיטליזם או סוציאליזם, זה מעבר להם. כל משטר צריך לזה ולבטח היהודים, שרדיפת הצדק בדמם. כל מעשה שלטוני צריך לעבור לוח-בקרה נוסף: תקינותו מבחינת הצדק החברתי. מועצה ציבורית, עצמאית, תתפקד ככלב שמירה: תאסוף נתונים, תזמין מחקרים, תפרסם ותוקיע, ואם צריך תחזיר את ההמונים לרחובות. המדד שלי להצלחת ה"מהפכה" הוא בגובה המצמרר של העמלות שהבנק סוחט מחשבוני, שביחד עם מאות אלפי משקי הבית - וביניהם מקבלי קצבאות - מזרים לכיסי המנהלים משכורות בסדר גודל של מיליון וחצי שקל לחודש. העמלות של מאות אלפי המפגינים מנפחות את רווחי הבנקים, לא תמרונים פיננסיים מבריקים. כאן נכשלו ממשלות, נגידים, מפקחים וכנסת - ההון כופף את השלטון. אתמול "נערי אוצר" קלי רגליים - היום מנהלי בנקים כבדי צעד, כפופים תחת משא הבונוסים, האופציות ומצנחי הזהב, הם מחייכים אלינו חיוכים של מיליון דולר. אם את החיוך הזה מחאת ההמונים לא תצליח למחות מפניהם של נותני הטון בחברה שלנו, היא לא עשתה כלום.