השלטון מטבעו הוא משחית, וזאת תופעה מדינית ציבורית בכל סוגי השלטון, בכל מקום ובכל עת. גם בענייננו, כשמדובר רק בדמוקרטיות, השלטון משחית. ממהותו, מיסודו, מטבעו, מעצם קיומו. הוא משחית רשעים כצדיקים, ואין בעניין זה יוצאי דופן ויחידי סגולה. לא היה מלך בישראל שנגמל מכך, ואין צורך לערוך סקירה. באין בקורת יעילה ופעילה, השחיתות מבעבעת מתחת לפני השטח ומעצימה וגדלה ככדור שלג היורד במדרון עד להתפרקותה בדרך של הפיכה, מלחמה, מרי או זעזוע אחר.
השחיתות הזו, צריך להילחם בה ולבקר אותה כל הזמן כדי להפחיתה ולצמצמה ככל האפשר, אך גם להבין אותה בחלק אינטגרלי מקיומו של שלטון דמוקרטי בו היא גלויה והכול [כמעט] שקוף בה.
מי שמתייאש מהשחיתות יכול להסיק מסקנות שגויות ולהגר למדינה אחרת בה השחיתות מוסתרת או להגר למדינה בה השחיתות קיימת באותה מידה - אבל מרחוק אינה ניכרת... אופציה אחרת - אין. לכן כמבקר ללא לאות גם אני אופטימי ללא תקנה, ואין דבר אחד מהווה ניגוד או סתירה לדבר השני.
הביקורת חיונית להיעשות כל הזמן, השאיפה ליושר המידות ולניקיון החוק צריכה להתקיים כל העת, בדיוק כשם שדרות ביחד השאיפה לשלום, שהוא אוטופיה במצב הקיים במזרח התיכון - עם ההכנות והמוכנות המתמדת למלחמה; בדיוק כפי שצבירת ידע והתקדמות מדעית - רק ממחישה עד כמה האנושות רחוקה מהשלמות ועד כמה גדול ורחב ידיים כל מה שאינו ידוע.
אזרח החפץ חיים לא יניח את נשקו כתוצאה משאיפתו לשלום. מדען השואף לאמת המדעית לא ימנע עצמו מחקר האמת רק בגלל שבעטיו של חקר זה יגלה חללים נוספים עלומים ונסתרים. מבקר לעולם לא יניח את עטו נוכח ריבוי נושאי הביקורת שאינם חדלים ואינם נדלים, על-אף כל מה שיעשה המבקר.
