עדי טלמור בחר ללכת לעולמו כשהוא בשליטה מוחלטת. הוא עשה זאת בקליניקה בשווייץ שמסייעת לחולים סופניים לשים קץ לייסוריהם באמצעות שתיית כוס רעל, תמורת 10,000 אירו.
בארץ, בה הדת והפוליטיקה קשורות זו בזו בקשר אמיץ, נמנע מהאדם לקבוע את גורלו. על כן לא נותר לו, אלא לגייס את משאביו הכספיים והנפשיים ולקנות כרטיס בכיוון אחד לשווייץ, בה תמורת סכום נכבד אפשר גם להשיג מוות שליו ומכובד.
רובנו, בפרט כאשר אנו צעירים ובריאים, לא חושבים על המוות או מדחיקים את הנושא. אך גם לצעירים יש הורים וגם הצעירים יתבגרו פעם ואם לא יתמזל מזלם למות בשיבה טובה, הם עלולים לחלות במחלה קשה. והרגע הזה יהיה הרגע המכונן עבורם.
בשנת 2005 קיבלה הכנסת את חוק החולה הנוטה למות ולפיו רשאי חולה ישראלי על ערש דווי לבקש להפסיק את הטיפול בו ולהימנע מהארכת חייו באמצעים מלאכותיים. מדובר בחוק בעייתי שבין היתר מגדיר במפורש שמדובר רק בחולים אשר נותרו להם שישה חודשי חיים בלבד. לא בכל מקרה ניתן להגדיר במדויק תוחלת חיים של אדם חולה. קרה לא אחת שרופאים אשר הקציבו חודשים ספורים התבדו, והחולה חי שנים ארוכות, וההפך.
נושא המתת החסד הוא מהקשים והסבוכים איתם מתמודדת האתיקה הרפואית. לרופאים, מטבע הדברים, יש עכבות מוסריות, שכן מעצם בחירתם במקצוע הרפואה, בחרו לרפא חולים ולא להמיתם.
ככלל, ההלכה שוללת כליל המתה אקטיבית – הקדמת מועד המוות, אך סלחנית יותר לגבי המתה פסיבית – מניעת פעולות מלאכותיות לשם הארכת חיים. אולם רוב הפוסקים תומכים בפעולות שמטרתן לא להאריך הארכה חסרת תוחלת של חיים מיוסרים.
עובדה ידועה היא, שעל-פי הדת, האדם אינו הבעלים של גופו אלא אלוהים. וזו גם הסיבה שמתאבד אינו יכול להיקבר בקבר ישראל והוא נקבר בחלקה מיוחדת.
תוחלת החיים עלתה משמעותית בעשורים האחרונים, אך לא בהכרח איכותם. אדם שאיתרע מזלו וחלה במחלה קשה וחשוכת מרפא, נאלץ להתמודד עם ייסוריו עד שנגאל על-ידי המוות. לא רק הוא מתייסר אלא גם משפחתו אשר מקריבה תכופות על חייה לסעוד את החולה.
בשנים האחרונות יש לנו דוגמה "חיה".
אריאל שרון. שרון מוגדר כבר שנים רבות כ"צמח". מה סיכויי ההחלמה שלו? האם יש לו איכות חיים? אילו ניתן היה לשאול אותו מה הוא מעדיף, להמשיך "לחיות" מחובר למכשירים או למות, מה הייתה תשובתו? האם יש לו תחושות ומהן? האם הוא סובל? ומה עם
כבוד האדם וחירותו? ושאלה בוטה במיוחד – מה יקר יותר, להחזיק אדם בחיים כשאין לו צל של מושג שהוא חי, או לאפשר לו למות?
בישראל, בה קשה מאוד לחיות בכבוד, גם לא ניתן למות בכבוד. וכדי לשמר את כבודי, במידה שאגיע לידי כך, איאלץ לקנות את הכבוד הזה בהרבה מאוד כסף ולנסוע לקנות את שנת הנצח שלי בשווייץ.
