במדינה בה אשת נעוריו של
אהוד ברק, נאווה ברק, לשעבר מורה בישראל ואשתו של קצין בקבע, טיפסה "למעלה" כמו אותו פשפש; היו ימים שהייתה מתנדבת בעלם, עמותה לעזרת בני נוער במצוקה חברתית, כלכלית ונפשית. והנה היום, לאחר שהתגרשה מאהוד ברק, קיבלה את החלק המגיע לה מהרכוש המשותף של בני הזוג האמידים, התחתנה בשעה טובה עם מר שלום זינגר, איש אמיד במיוחד, החלה לפתע מזה שנה או שנתיים לקבל שכר של
30 אלף שקל בחודש! פלוס הוצאות דלק וכולי, עבור עבודתה בעמותת עלם. עמותה שעמדה להיסגר מחוסר כסף שכולנו תרמנו ותורמים למענה. התברר שהכסף שתרמנו הולך למשכורת גברת ברק, זו שעבדה כמתנדבת במשך שנים ולפתע, בלי בושה, לוקחת 30 אלף שקל מהכסף המיועד לנוער עלם, מדי חודש.
במדינה בה קורה דבר כזה, הפכו אנשים מסוימים לחזירים ולחזירות, חסרי בושה וחולי בצע כסף, על חשבון ציבור התורמים שזה אני ואתם.
ומה עוד עשו השבוע כדי לשנות את המצב ולהגיע לצדק חברתי? הורידו את הרווח הזעום של הרפתנים עוד יותר למטה. אלה העמלים, שמייצרים לנו חלב משובח, שמהם תנובה ורשתות השיווק מתעשרות בטירוף תוך שהן עושקות את הצרכן הישראלי שמשלם עבור מוצרי יסוד מאות שקלים בחודש. אז מי כבר נדפק? הרפתנים. מי לא נוקף אצבע וחושב שלעולם חוסן הממשלה הגובה 16 אחוז מע"מ על כל פרוסת לחם וגביע לבן, וכמובן בעלי רשתות המזון, הטייקונים, שמרוויחים מאות אחוזים על כל פריט שנמכר, זאת בזמן שבמדינות ה-
OECD, שאנחנו חלק מהן - מקומנו בדירוג המחירים לצרכן הוא במקום הראשון ביוקר המחיה!
הנה נכנסנו לקבוצת OECD ופתאום אי-אפשר יותר לספר לנו סיפורים. אנחנו משווים ורואים שאנחנו המדינה הכי יקרה, במים, באוכל, בחינוך, בתקשורת, בדלק וברוב המרכיבים הבסיסיים הבונים את הוצאות המחיה של אדם בעולם העכשווי.
כך ננוע בין התקוות לחיים צודקים יותר בישראל לבין הפסימיות שאוכלת בנו בכל פה מול המציאות הבלתי משתנה, בינתיים.