תארו לכם שישנה עדה שמביאה את כל כולה בשביל המדינה, שהחליטה לכרוך את עתידה עם עתיד המדינה, שהחליטה לחתום על ברית דמים עם המדינה, שבניה מתגייסים לצבא ונלחמים בו בשביל להגן על המדינה, שבניה הם בין הלוחמים הטובים ביותר אשר נלחמים בדרך-כלל ביחידות המובחרות ביותר, שאחוז הקצונה שבה ביחס לכמות שלה באוכלוסיה הוא גבוה מאוד (כולל קצונה בכירה). עד כאן הכל טוב ויפה, אבל תארו לעצמכם שאותה עדה לא מקבלת את מה שמגיע לה מבחינת זכויות, תארו לכם שיותר קשה לבניה למצוא תעסוקה, להתקבל ללימודים אקדמיים, לגור בכבוד, ובכלל קשה לבניה להשתלב בחברה של אותה מדינה. מה הייתם אומרים על המצב הזה? מצב זה לא נראה לכם אבסורד? שכן אנשים שנותנים את כל כולם למדינה לא מקבלים את מה שמגיע להם ממנה.
לצערנו, המצב שתיארתי קיים כאן, בישראל 2011, או ליתר דיוק - בישראל מאז קום המדינה: הדרוזים עושים את הכל בשביל המדינה ובשביל הצבא, נלחמים איתנו במלחמות, נלחמים למען המדינה ואדמתה. הם עושים את כל המוטל עליהם ומעבר לכך, הם חיילים ולוחמים מצטיינים, רבים מהם הופכים להיות קצינים ונגדים (גם בכירים).
הדרוזים נמצאים תמיד איתנו, בטוב וברע, הם אחינו וחברינו הטובים ביותר באזור. הדרוזים תמיד מראים נאמנות ואהבה כלפינו, הם ואנחנו נמצאים בברית דמים. הבעיה מתחילה כאשר ישנה אפליה בזכויות בין היהודים לבין הדרוזים. הדרוזים, שעושים את כל המצופה מהם (כמו שמצופה מכל אזרח ישראלי) ואפילו יותר, לא זוכים לאותו יחס לו זוכים היהודים.
דוגמה מהתקופה האחרונה שיכולה להמחיש את הבעיה בצורה הטובה ביותר, היא תוכנית המענקים לחיילים משוחררים אשר יבנו בתים בפריפריה. התוכנית מדברת על כך שחייל משוחרר שירצה לבנות בית בפריפריה (במקומות מוגדרים) יקבל מענק של 100,000 שקל. שר השיכון מנה רשימה של ישובים שבמידה שהחייל המשוחרר יבנה בהם הוא יהיה זכאי למענק, אך אף ישוב דרוזי לא הופיע ברשימה זאת.
הדיור ביישובים הדרוזיים הוא סוגייה בעייתית. הסוגיה הפכה לבעייתית, בין השאר בזכות מדיניות שננקטת כבר שנים רבות. לדרוזים ישנן אדמות שהם מורישים לילדיהם, אבל אין להם אישור לבנות עליהן, בגלל שהן לא כלולות בתוכניות המתאר של המועצות האזוריות. חסרים התרי בנייה רבים, המחיר של חלקות אשר קיימות למען חיילים משוחררים הרקיע שחקים ללא כל סיבה נראית לעין. כל הבעיות הללו ועוד לא מאפשרות לדרוזים לחיות בצורה שמגיעה להם, שכן המשפחות מתרבות, מתרחבות ולהן אין התרי בנייה, אין חלקות במחירים נורמליים, אין אפשרות לבנות בצורה חוקית. המצב שהם נמצאים בו מבחינת הבנייה בלתי נסבל ואי-כלילת המענק ביישובים הדרוזיים היא הקש האחרון, עוד יריקה בפרצוף של אחינו היקרים. כמובן שהדיור אינו הבעיה היחידה שקיימת אצל אחינו הדרוזים. לדרוזים יש בעיות נוספות - להשתלב במערכת הלימוד האקדמית, למצוא תעסוקה ובכלל להשתלב בחברה הישראלית.
אסכם בקצרה: לי אישית נורא קשה להבין מה הסיבה לאפליה אשר מתרחשת בין היהודים לבין הדרוזים - הרי הדרוזים ממלאים את כל החובות שנדרשות מהם כאזרחים ואפילו יותר. הדרוזים נאמנים כלפינו ונלחמים איתנו באש ובמים. אך למרות זאת לא מקבלים את כל המגיע להם כאזרחים, מופלים לרעה ומקבלים הרבה פחות מאיתנו היהודים וממה שמגיע להם באופן כללי.
הגיע הזמן לשנות זאת, הגיע הזמן לדרוש שהמענק יחול גם עליהם, הגיע הזמן לדרוש תוכניות מתאר חדשות, הגיע הזמן לדרוש יותר מגרשים לחיילים דרוזים משוחררים, הגיע הזמן להוזיל את המחירים במגרשים למחירים שפויים, הגיע הזמן לאפשר להם לקבל השכלה גבוהה, הגיע הזמן לעזור להם בתעסוקה, הגיע הזמן לדרוש צדק חברתי לאחינו הדרוזים, הגיע הזמן שהם יקבלו את כל הזכויות שמגיעות להם, הגיע הזמן שהם יקבלו את מה שאנחנו מקבלים, הגיע הזמן שיהיה שוויון מלא ולא רק בחובות אלא בזכויות, הגיע הזמן להפסיק את האפליה הזאת, הגיע הזמן שנשתלב ביחד כחברה אחת. כי אין צל של ספק - לדרוזים מגיע יותר.
