ליל שישי מואר בשדרות רוטשילד, ירח ניבט מבין ענפי העצים העבותים, אוהלים, אוהלים, נראה כמו פיקניק לאומי, פנסים מנורות, נרות ועששיות פזורים, חבורות, חבורות במעגלים מתרחבים שרים בגיטרות וטמבורים מלווים, שירי אהבה, שירי ארץ ישראל, שירי חיפושיות, שירי ליאונרד כהן, שירי צעקה ומחאה.
עם שלם התאסף להגיד את דברו, חילוניים ודתיים, שמאלנים וימניים, ספרדים ואשכנזים ובני מיעוטים, כולם בצוותא ישובים ואת צעקתם משמיעים. מחאה שחוצה גבולות, בין מפלגות ועדות מחאה שלא מפחדת לשחות פרות קדושות למען עתיד טוב ומובטח לעד.
חבורת חובשי כיפה בשירה פצחה להדגיש את הרוח שלא נשבה מעולם, כל אחד וארץ ישראל שלו, אך לכולם ישנה ארץ אחת שאותה צריך לשמור לעד. ואיש אחד קם ואמר: "המחאה התחילה בתל אביב, אך רוצה אני להקדיש שיר אחד לירושלים שלנו:
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.
חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים".
עם ישראל בעת החדשה, הקים מדינה לתפארה.
דור המקימים חזר על הירואיקת דור המדבר ועשה מעשה מופלא.
דור ההמשך,
המשלימים, את המושכות לקח, להשלים את המלאכה, פיתח טכנולוגיה, פיתח תשתיות, קלט אוכלוסיות שלמות מהעולם היהודי, יצא למלחמות הגנה ושילם בחיים. הדור השלישי הוא דור
המייצבים, שחושב רחוק, שואף לייצב את המדינה ולעצבה עם ערכים ושיוויון, מדינה שתחייה לעד עם חוסן רוחני, תרבותי וכלכלי, לרווחת כל אזרחיה.
זה דור שחווה כבר מלחמות, ששילם בחיים, שאהבת המולדת טבועה כבר בדמו. זה דור שרוצה לחיות בארץ ולמענה, ולמרות שלא כמו לקודמיו האופציות הגלובליות פתוחות בפניו.
זה דור שקם בבוקר ואומר, אחרי שישים שנות, המלך עירום. זהו דור של מחצית מהאוכלוסיה, אשר נושאת על כתפיה את המחצית השנייה. זהו דור של אכפתניקים שרואים, שומעים ומדברים, שלא רוצים יותר להתנהג כמו שלושת הקופים. לא עוד עיוותים, לא עוד מושחתים, לא עוד קומבינטורים, לא עוד קומץ של מוצצים את לשד המדינה, לא עוד מדינה שאוכלת את דייריה. זהו דור שרוצה חיים אמיתיים, לגדל ילדים לעולם שונה, שאין לו ייסורי מצפון גם ליהנות מהחיים, שרוצה לתת משמעות למושג האהבה לזולת, לארץ ולמדינה.
זה דור שהחליט במקום חומה ומגדל לבנות מאהל ולהכניס לתוכו את כולם ומתוך הפשטות הזועקת, ללא אלימות, ללא התלהמות, בשירה ובקריאה למחות ולבצע את המהפיכה הנאורה. זהו דור שיודע להציב בין השלטים והמסרים החשובים גם שלטים קטנים של החיים: "אורחים יקרים, נא שמרו על סדר וניקיון, אנחנו גרים כאן". זהו דור שנותן כבוד לאדם ולזולת באשר הוא וקורא לאחריות לאומית קולקטיבית. זהו דור שהביא עמו גם את בובת הדובי לפתח האוהל ש"תשמור" על הילדים שיגדלו על-פי הערכים החדשים.
זהו דור נחוש, חושב, יוזם, מחליט ומבצע, שיש לו תבונה וחזון, שמכיר את ההיסטוריה, לפחות כמו קודמיו ורואה עתיד בחשיבה שונה. רוצה לשנות סדרי עדיפות לאומיים שאינם מתאימים לעת החדשה ולייצור צדק חברתי לייצוב העתיד. זהו דור שהיה "נחמד" אבל גם הנחמדים (פראיירים) דורשים שיוויון. זהו דור שנולד מהציונות וזוכר את שאמרו אבותיו: "אנו באנו ארצה לבנות להיבנות בה". הוא זוכר, אך אבותיו שכחו! זהו דור שבעת אסון או מלחמה הראשון להתנדב, לפעול, להציל. דור שאכפת לו לא פחות מאשר מקימי האומה.
זהו דור שכולנו נודה לו, שהיה לכולנו השעון המעורר הלאומי.
כך יושבים הם ושרים את מזמורי שישי המיוחדים, מתחזקים ומתרבים.
איש בלי נצח למעלה גבוה, יש מי ששומע
צעקה של איש קטן.
על הארץ, למטה, איש בלי נצח ששכחת
מבקש רק עוד קצת זמן.
באותה סירה כולנו יחד באותה סירה,
אני ואתה בטוב וברע,
רק ביחד נגיע.
לו יהי עוד יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור כבד,
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי
ניצוץ האהבה אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע
אך בלי ניצוץ האהבה
שום דבר לא יתניע
מנהיגים. למרות שאינני יכול לקרוא בשם זה לאף אחד מכם, רדו לעם, "התחפשו", היפרדו ממאבטחים ולכו לשמוע את הרחשים האמיתיים, ולא תהיו המנהיגים הראשונים שעושים זאת. ההיסטוריה מתהווה באוהלים!
נכבדי האומה, מקבלי החלטות ופוסקים. זו לא בעיה כלכלית בלבד, שלא נתבלבל, זה בעיית סדר לאומי חברתי אותו יש לתקן. כל המחפשים קיצוץ מיסים לחלשים, והגדלת מיסים לחזקים, שוב עוסק בטלאים. זהו צו השעה
שדור המייצבים קורא לו לאחדות השורות, לנשיאה שיוויונית בנטל: בעבודה, בהגנה על המולדת ובפיתוח הלאומי על כל גווניו. לקבלה שיוויונית של זכויות אזרח, בסיוע ועזרה לאוכלוסיות חלשות ונזקקות. להפרדה בין דת למדינה ולטוהר מידות בהנהגה. לא עוד בזבוז כספי האומה, קיצוץ במשרדי ממשלה, מערכת שכר הוגנת והגנה על הוצאות האזרח.
מנהיגים נבחרים, אל תטעו מהנרגילות, והגיטרות, מהשקט של נושאי המחאה, מגילם וחזותם התמימה. תתרשמו מעוצמתה והתעצמותה, התרשמו מהנחשול העצום ופורץ הגבולות. דור שלם של אכפתניקים רץ למרחקים ארוכים. בעל חזון לעתיד הרחוק של האומה, נקי משחיתות, מקומבינות, לא רוצה הון ולא רוצה שלטון. רוצה לחיות נכון ובשיוויון. 