הערכה למחקריו החשובים אחרי מפעל מחקרי מרשים, זכה פרופ' אליאב שוחטמן ממכללת שערי משפט בהוד השרון לפרס אמ"ת מטעם משרד ראש הממשלה. פרופ' שוחטמן מתמחה במשפט עברי, ורשימת פרסומיו בנושא מרשימה ביותר. אודה על האמת, הגעתי אליו דרך כתיבתו האחרת - בעניין האתיקה של הלוחמה בטרור. ושם דבריו ברורים, אך נאלמים מול המלל השמאלני, המציף את האקדמיה ואת התקשורת הישראלית.
בין השאר, קבע פרופ' שוחטמן במאמר ארוך בכתב-העת נתיב, כי אסור למפקד להקריב את חייליו, כדי להגן על חיי האויב - דבר שלא עשהו יקיר מערכת ביטחוננו. באותה המידה מחקריו על משפט עברי מהווים איזון לחבורת שלטון החוק, שמעצבת תרתי משמע את המשפט בארץ.
"פרס אמ"ת [אמנות, מדע, תרבות] מוענק מדי שנה על הצטיינות והישגים אקדמאיים או מקצועיים בעלי השפעה מרחיקת-לכת ותרומה מיוחדת לחברה ... הקרן רואה בפרס אות והוקרה לאלה הרואים את המצוינות כדרך חיים ואת מיצוי היכולות האישיות כציווי ליצירת עולם טוב יותר לדורות הבאים" - קובע משרד ראש הממשלה.
לרוב הציבור פרופ' שוחטמן אלמוני - כיוון שהעלית המשפטית מתעלמת ממנו. אין לה שום עניין בדמותה היהודית של המדינה, וממילא המשפט העברי בזוי בעיניה. ואילו הכיפה שעל ראשו של הפרופסור, הליכותיו ועמדותיו הנציות הרחיקו ממנו את התקשורת, שהייתה הופכת הרים לו היה יונה מכנופיית שלטון החוק. למרות זאת ראוי הפרופ' ליישר כוח, כפי שכתב עליו אחד מעמיתיי: "פרופסור שוחטמן פועל ללא לאות נגד הפיכת הדמוקרטיה לחרב פיפיות ומחקריו החשובים בתחום סדרי המשפט מהווים אלטרנטיווה ראויה, ערכית ואקדמית נגד 'כנופיית שלטון החוק'".
מגיע לנו לפני כשנה הבהיר במלים רפות
יאיר לפיד, שאין פניו לפוליטיקה. הוא היה צריך את השנה, כדי להמשיך לפמפם את תדמיתו נוטפת הג'ל-בשליחות מממניו האלמוניים (חפשו קצה חוט אצל נוני מוזס? ובקדימה), כעיתונאי. עכשיו, כנראה, הוא יממש את חלומו הרטוב, וייצא למערכה להגיע למחוז חפצו - בית-השפתותיים (חידוש אדיר של ד"ר ישראל אלדד ע"ה) בגבעת-רם.
ובינינו - מגיע לנו, שדבר כזה יישב בחבורה, שהצליחה לבזות את הדמוקרטיה הישראלית, ולעשות מאתנו קרקס. פעם אמרו, שהכנסת היא המקום הקר ביותר בעולם - 120 מתחת לאפס. אם המלוקק לבית לפיד יצטרף לבית-השפתותיים, יישבר השיא הזה.
עולם כמנהגו נוהג ד"ר י' עוסקת בתולדות האמנות, אך מעורבת מאוד בענייני דיומא. מקבל ממנה דואר אלקטרוני מעניין, ולפעמים משעשע. מכתבה האחרון היה מעניין: כותרת של אחד מעיתונינו מיום עשרה ביולי 1990, לפני עשרים ואחת שנה: "מתרחבת המחאה של חסרי הדיור; מתרבים מחנות האוהלים ברחבי
הארץ".
אין חדש תחת השמש, ומחיר העיתון היה 1.10 שקלים - כרבע ממחירו הנקוב כיום. בעצם כמעט רק המחיר השתנה - חוץ מהירתמותו של העיתון יחד עם מקהלת התקשורת ליחצן את המחאה, שאת מממניה ומארגניה מסתירה התקשורת מאתנו. כנראה, זה לא רלוונטי, כשמוזס וחבר מרעיו רוצים להפיל את השלטון, כדי שיוכלו להפיק עוד רווחים על חשבוננו כמובן.
"מָה רַבּוּ מַעֲשֶיךָ..." לעתים רחוקות, מצליחים להפתיעני במאמר/כתבה, שראויים לקריאה. כזו הייתה כתבה של אורן הוברמן על חקר פטריות, שפורסמה בכלכליסט. כתובה בטעם, בהבנה ומבוססת על תחקיר מפורט ביותר.
לכאורה, בעלי-חיים הנם היצורים החכמים ביותר עלי אדמות; והאדם הנבון מכולם. והנה מספרים החוקרים על תבונת פטריות, שמגלות יצירתיות בפתרון בעיות. אך יותר מכך מדהימה יכולתן לשרוד, שאם תילמד היטב תוכל לעזור לנו לנקות את העולם משאריות פלסטיק, או מפסולת גרעינית. ומי יודע מה עוד צופנים מפנינו יערות ואזורים שטרם נחקרו.
נפעם נזכרתי בדברי משורר תהלים, "... ה' אֱלהַי גָּדַלְתָּ מְּאד הוד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ... " (ק"ד, א'); ובהמשך: "מָה-רַבּוּ מַעֲשֶיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶך ..." (ק"ד, כ"ד).
הישגים אחרונים האוניברסיטה העברית בירושלים דורגה במקום ה-57 בעולם, והיא היחידה בישראל שנכנסה לרשימת מאה האוניברסיטאות הטובות בעולם בדירוג (אוניברסיטת) שנחאי. אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן, הטכניון, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת בן-גוריון נכללו ברשימת 400 האוניברסיטאות הטובות בעולם.
אלו בשורות טובות על מה שנראה כהישגים האחרונים של האקדמיה הישראלית, הסובלת מאוד מזליגת מוחות, מניוון פיננסי ומניהול כושל.
למרות שהייתי דובר אוניברסיטת תל אביב, יש בלבי פינה חמה לאוניברסיטה העברית, שלמדתי בה בראשית שנות השבעים אצל מורים נהדרים, שרובם כבר אינם, או פרשו לגמלאות.
"אלמה מאטר" )האם המזינה בלטינית), נקראת בלשון הערכה האוניברסיטה, שלמדת בה. אצלי אלו רק האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת טקסס באוסטין. לצערי, אין עתיד להשכלה הגבוהה בארץ עקב ניווטה השגוי משך עשרות שנים, שהובילה אל עברי פי-פחת כלכליים.
למרות הדמגוגיה הפסוודו-קומוניסטית, הרהוטה (בעיקר) כיום - אי-אפשר לנהל אקדמיה כמו שניהלו פעם קיבוצים ברעיונות שווא של שוויון. לישראל אין כיום מה להציע למדען בכיר; ולכן, את מרבית הקורסים מעבירים תחת שמם של מרצים ידועים תלמידי מחקר ומרצים זוטרים; והדבר ניכר היטב ברמת המחקר וברמת ההוראה, למרות שלכאורה מבול התארים נמשך כל עוד ממשיכים הסטודנטים לשלם שכר לימוד. ומי שאינם יכולים לצלוח את משוכת הקבלה - הולכים למכללות, כדי לקבל תואר בכל מחיר.
תואר אקדמי מקנה בארץ תוספת שכר, וזה מקור הצרות. כשהאוניברסיטאות רעבות וקבצניות - הן מוכנות לכל תוכנית, ומעניקות הרבה תארים אקדמאיים על לא-עוול בכף עובדים בארגונים, שמשלמים להן היטב מאוד - צה"ל מערכת הביטחון, משטרת ישראל וכיו"ב. כך, כמעט כל זב וצרוע בארצנו הוא אקדמאי במדעי הלא-כלום.
וזאת, במקום מגמה משולבת: הצעת שלל תארים בשלל מכללות (ברמה שונה, שכל מעביד יודע אותה) מחד-גיסא והצעת מסלולים למצוינות מאידך-גיסא. הרעיון, שתואר אקדמי מאוניברסיטת מחקר יוקרתית (כמו "ליגת הקיסוס" האמריקנית) שווה יותר מתואר להמונים במכללה סוג כ"ח - דבר מקובל כמעט בכל מדינה - נראה פסול בדמגוגיה, השולטת ברחוב הישראלי; ובעיקר, כעת כשההסתה הפוסט-קומוניסטית השתלטה על חוצות ישראל.
