רבים מחברי בשמאל מתמלאים פליאה כאשר אני כותב בביקורתיות רבה כל כך,
על "קרן פורד" ועל בני טיפוחיה בארץ. חבר יקר שלי הרים גבה ואחר הפטיר: "אז ראית את גב' ביניש בכנס של קרן פורד בארץ, ביג דיל...". זוהי התגובה הכללית, הנובעת מבורות ו/או מבצע כסף. הרי אותם אנשים לא היו מקלים ראש, אילו נושאי משרה ממלכתית, או סתם יהודים מן היישוב, היו נפגשים בכנס של קרן "גבלס", או קרן "מנגלה" או אפילו קרן "הימלר", "איכמן" ו"היטלר" - כולם ידידים קרובים של הנרי פורד, ובעלי השקפה דומה, אפילו שהם פטרו את העולם מנוכחותם כבר לפני עשורים רבים.
נכון, הנרי פורד הלך לעולמו מזמן, וספק אם העומדים
בראש "קרן פורד" מקבלים את מכלול השקפותיו, ואולם כל מי שפועל תחת כותרת הנושאת שם, השם, על ערכיו, נסוך על פעולותיו ועל פעולות כל העובדים במסגרת המצוייה תחת אותו שם. לא בכדי
אסר ביהמ"ש בארה"ב
על "קרן פורד" להמשיך ולממן אירגונים עויינים וקיצוניים. מאז מממנת "קרן פורד" את "הקרן לישראל חדשה", אומנם בהפסקות ו
תוך בעיות לא פשוטות, ו"הקרן לישראל חדשה" מממנת בתורה עשרות ארגונים עויינים,
כולל חלק מהארגונים שפעלו נגד ישראל בוועידת דרבן. יחד עם זאת, עלינו להציג קצת נתונים מעניינים על מר פורד האגדי, נסיך המכוניות והוגה רעיון ה"רכב לכל פועל".
הנרי פורד - המוסטנג המכני הנרי פורד נולד במישיגן בשנת 1863 לוויליאם ומרי פורד. בנעוריו גילה את כישוריו הטכניים בתיקון שעונים, מנועי קיטור וציוד מכני. הוא התגלה כאדם חרוץ ויצירתי מאוד. בשנת 1888 התחתן ופתח לפרנסתו מנסרת עצים. כשלוש שנים מאוחר יותר עבר לעבוד כמהנדס בחברת אדיסון, ובשנת 1896 בנה את הרכב הממונע הראשון שלו. פורד השתתף במירוצי מכוניות בראשית המאה ה-20, ובאותו זמן הקים יחד עם מספר שותפים את חברת קאדילק, שאותה עזב בעקבות סכסוך. ב-1903 יסד את חברת פורד, כשהוא מפתח את שיטות הייצור ההמוניות, מקפיד על הגשמת השקפתו ל"רכב לכל פועל" וממציא את אחת המכוניות הנמכרות ביותר בכל הזמנים -"דגם טי".
עם כל מעלותיו הטובות, יצירתיותו וחריצותו, היה הנרי פורד אנטישמי מהסוג הנאלח והגרוע ביותר. את תובנותיו הוא ניסח במאמרי דעה בעיתון שרכש תחת השם: The Dearborn Independent. שם, בניסוחים חדים וארסיים, קבע פורד כי ישנה מזימה יהודית עולמית להשתלט על העולם. הוא טען כי הכלים המרכזיים העומדים לרשות היהדות העולמית הם המונופולים הגדולים שבבעלותה, וביניהם: המונופול היהודי על התקשורת העולמית, המונופול על הבנקאות ועולם הפיננסים, המונופול על האמנות ובכלל זה ההשתלטות על הג'ז, על התיאטרון, על הקולנוע ועל הספרות. היהודים אינם צריכים מדינה, טען פורד בספרו, משום שהם שולטים בכל המדינות, אינם זקוקים לצבא משום שלרשותם כל צבאות העולם, אינם זקוקים לממשלה, משום שהם "קנו" בכספם את כל ממשלות העולם ועוד כיוצא באלה טענות. נאמן להשקפתו האנטישמית, הפיץ פורד את "הפרוטוקולים של זקני ציון" במאות אלפי עותקים ובכמה וכמה שפות, כהוכחה "מדעית" לאמיתות השקפותיו, אודות הקנונייה היהודית המאיימת על העולם.
פורד השקיע הון עתק על-מנת לבסס את השקפתו האנטישמית. הוא שכר שירותי בילוש, כתבים, פוליטיקאים ואנשי קונגרס, ואף חצה ימים ומדינות לשם השגת עוד ועוד מסמכים להוכחת טענותיו. הוא החל לשווק את עיתונו בדוכני העיתונים, ואולם המאמרים הארסיים וההטייה האנטישמית אשר עיוורה את עיניו בשנאה יוקדת, הובילו רבים אל ההכרה כי פורד חוצה את כל הקווים האדומים, שדמוקרטיה כמו ארה"ב יכולה להרשות לעצמה בטענה של "
חופש הביטוי". עיתונו, שזכה לתפוצה רחבה למדי, הוסר ממדפי החנויות. פורד טען שזו קונספירציה יהודית, והוא אף "הוכיח" זאת לחסידיו בכך שהוא נתבע למשפט על דעותיו. עורך העיתון שלו, ויליאם קמרון, אשר חשב להתפטר בתחילה בגלל האנטישמיות של פורד, נסחף אחר הבוס שלו, וליווה אותו שנים ארוכות. יחד הם החליטו להשתמש ברשת "פורד" כרשת שיווקית לרעיונות ולא רק למכוניות. עיתונו של פורד הוחזק, בהפסדים כבדים, בכל חנויות ומשרדי הרשת בעולם, ודרכם הפיץ פורד את טענותיו על האיום לשלום העולם הטמון בעם היהודי. פעולתו כגאון תעשיית הרכב לא תמה. פורד הגשים את חזונו "מכונית לכל פועל", שאימץ היטלר בייסוד "וולקסוואגן" - מכונית לעם. ואולם כל העת הוא טרח לנצל את הונו למען מטרתו העיקרית: הפצת רעיון "הקונספירציה" היהודית העולמית. הוא ראה את עצמו כמעין נביא לדורו, וברעיונותיו האנטישמיים הוא גילה את ייעודו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, רכש פורד אונייה והוציאה ל"משימת שלום". הוא מילא אותה באנשי רוח, פציפיסטים, סופרים וכולי, וקיווה לעורר את אירופה לחתור לפתרון של שלום לפני חורבן. לימים הוא סיפר על שתי חוויות מכוננות על סיפון האונייה. הראשונה, פגישה עם גב' רוסיקה שווימר, פציפיסטית, דיפלומטית ויהודייה חכמה מאוד, שלפי פורד עלתה בחוכמתה על כל נוסעי האונייה גם יחד. פורד טען בפניה כי הוא יודע מי התחיל את המלחמה הארורה: "הבנקאים היהודיים הגרמניים" קרא לעברה, כשהוא מנופף בחבילת ניירות שהוציא מכיסו כ"הוכחה" לדבריו. "יש לי הוכחות לכך", טען בטירוף.
לימים, בראיון לגיליון חג המולד של ה"ניו-יורק טיימס" בשנת 1921, הסביר פורד מה הן אותן "הוכחות", ובכך גילה את חוויתו המכוננת השנייה על אותה אונייה: "היו אלה היהודים עצמם אשר שכנעו אותי בקשר הישיר של היהדות העולמית למלחמה. למעשה, הם יצאו מגדרם כדי לשכנע אותי. על סיפון אוניית השלום היו שני יהודים חשובים. בטרם עברנו 200 מייל, הם החלו לספר לי על העוצמה היהודית העולמית של הגזע היהודי, ועל איך היהודים שולטים בעולם באמצעות שליטתם בזהב, והיהודים בלבד הם היכולים להפסיק את המלחמה. היה לי קשה להאמין, ואולם הם הסבירו לי בפירוט את האמצעים העומדים לרשות היהודים, המאפשרים להם לשלוט במלחמה. הם סיפרו לי איך ההון העולמי נמצא בידי היהודים, ואיך השליטה על מוצרי הבסיס הנחוצים למאמץ המלחמתי נמצאים בשליטה יהודית, והם דיברו ארוכות ובצורה כל כך רהוטה, עד שהם שיכנעו אותי. הם סיכמו: יהודים החלו את המלחמה, והם ימשיכו בה כל עוד הם ירצו בכך, והיא לא תיפסק, עד אשר היהודים לא ירצו להפסיקה. אני כל כך נגעלתי, עד כי רציתי להסב את הספינה ולחזור...". "הוכחותיו" של פורד היו כה חזקות בעיניו, עד שהוא הסכים "לחשוף" אותן בפני כתב העיתון, מבלי לחשוש לזילות מעמדו ולתדמיתו כאיש רציני.
שני יהודים ה"מעידים" עדות כל כך נחרצת כנגד בני עמם, היה דבר בלתי נתפס בעיניו - אלא אם כן דיברו אמת. פורד לא ידע על תופעת השנאה העצמית של חלק מבני עמנו. והרי בימינו אנו, כותב
אורי אבנרי באתר אנטישמי, הנותן במה לגורמים נאציים, כי "כולם יודעים שאמריקה שולטת בעולם, וש
היהודים שולטים באמריקה". מעניין כיצד היה מעריך פורד "עדות" נחרצת זאת לו היה חי היום. מעניין לא פחות מה הוא היה אומר על אבנרי, הפוסל כרגיל במומו. שכן אבנרי הוא הוא זה שכבר שנים תומך בממשלה עולמית, וכך הוא כתב: "העולם כולו נמצא בתקופתנו בדרך אל התלכדות העמים. דרך זו מובילה אל ממשל עולמי, אל מדינת כדור הארץ... בעולם של ראקיטות אטומיות ומטוסי דחף, אין מדינה קטנה יכולה להגן על קיומה. היא יכולה למצוא ביטחון וחירות רק כחלק מיחידה מרחבית גדולה... דרושה יחידה מרחבית המקיפה עמים רבים...". ("הצד השני של המטבע", עמ' 242 - 243).
היהודי הבינלאומי פורד זיהה את היהודי כישות המייצגת את הרוע האולטימטיבי. הוא האשים את היהודים במרקסיזם, בקומוניזם, בקוסמופוליטיות, בשאיפה לשליטה עולמית ובהשחתה. הוא מצא שהם האחראים הראשיים לאלכוהוליזם, להימורים, לזנות ולמעשה כמעט לכל תחלואי החברה. את מאמריו כינס פורד בארבעה כרכים גדולים, והפיץ אותם בכל העולם ובתרגום לשפות רבות ובהן ערבית. במדינות ערב היה המניפסט האנטישמי של פורד לרב מכר, ועד היום ניתן למצוא ציטוטים ממנו, מ"מיין קאמפף"
ומהפרוטוקולים של זקני ציון בספרי הלימוד ברשות הטרור הפלשתינית, כסמך "מדעי" בדוק. לאור השקפותיו האנטישמיות, זכה פורד להערכה עצומה מהיטלר. היטלר אף העלה את זכרו של פורד בספרו "מיין קאמפף", וראה בו שותף לדרך ולהשקפה. כאמור, את רעיון ה"מכונית לכל פועל", אימץ היטלר מפורד, וכך גם את חלק מן הניסוחיו האנטישמיים. על קיר במשרדו של היטלר היה תלוי פורטרט של הנרי פורד. פורד השקיע הון עתק במפלגה הנאצית, ותרם לה רבות, עוד לפני שהגיע היטלר לשלטון ואפילו לפני מעצרו בשנת 1923. שני האישים היו בקשרים הדוקים לאורך שנות שלטון הרייך השלישי, היטלר ראה בפורד מעין מורה רוחני ואף קיבל ממנו מתנות ביום הולדתו. ב-1938
הקים פורד מפעל משאיות בברלין, שבו הועסקו פועלי כפייה, זקנים, נשים וטף. באותה שנה
קיבל פורד מדליה מהרייך השלישי, מעוטרת בצלבי קרס. ביחד עם "ג'נרל מוטורס",
יצר פורד את התשתית התעבורתית של הצבא הנאצי, ותרם בכך רבות לגרמניה ולהיטלר. עם תום המלחמה דרש פורד, ברוב חוצפה, פיצויים מארה"ב על הנזק שנגרם למפעליו בגרמניה.
ב-1947 נפטר פורד בגיל 87 מדימום בגולגולת. משנתו הרעיונית הייתה לצנינים בעיניהם של מנהיגי ארה"ב, וזכתה לגינוי רבתי. אלדוס האקסלי רמז בביקורת להשקפותיו של פורד, בספרו המונומנטלי "עולם חדש ומופלא". ספרו האנטישמי של פורד, "היהודי הבינלאומי", נמצא ברשת, וניתן לקרוא אותו כמעט בכל אתר נאצי, או באתרים אנטישמיים דוגמת
Jew Watch, שם קראתי אותו אני.
"קרן פורד" וההתנגדות לכל מה שהיא מייצגת בשנת 1936, שנתיים לפני קבלת המדליה מהיטלר, ייסד הנרי פורד את הקרן הנקראת על שמו. קרן זו תומכת במפעלים חברתיים, אמנותיים ופוליטיים מובהקים ומכחישה כל נטייה אנטישמית המיוחסת לה. פורד, אשר האנטישמיות שלו הייתה לעיקר השקפתו, הוריש את כל הונו לקרן, ואף ציפה שהיא תפעל בהתאם למניפסט הערכי האנטישמי שהוא הותיר כצוואה רוחנית ליורשיו, זאת תוך שהוא מכחיש את היותו אנטישמי. כמה מבני משפחתו, ובעיקר בנו, מילאו לאורך השנים תפקיד מרכזי בקרן.
אם לשפוט על-פי פעולותיה, הקרן
נשארה נאמנה לחזון האנטישמי של פורד, עובדה שהייתה ניכרת מאוד במימון אירגוני השטנה בוועידת דרבן. כדאי מאוד גם לעיין בדברי ביהמ"ש בארה"ב, שהעביר ביקורת קשה, בלשון המעטה, על הקרן ועל נתמכיה, ומצא שחלקם עויינים ואפילו טרוריסטיים. בעקבות המשפט, התנהלו דיונים ארוכים בקונגרס ובסנט, והמסקנות ברורות: "קרן פורד" נשארה נאמנה לחזונו של מייסדה. אפילו אם מיתנה במעט את הרוח האנטישמית, בפועל הקרן תומכת באירגונים הקוראים בגלוי להשמדת ישראל.מכאן תובן אולי במקצת התנגדותו של המחנה הציוני, המוסרי, ליהודי החסות על התמיכה שהם מקבלים מקרן הנקראת על שם אנטישמי ידוע לשמצה כמו פורד, אשר חלק מפעולותיה לא עברו את ביקורת ביהמ"ש בארה"ב והן נחשבות שם לבלתי חוקיות. קרן אשר תמכה ביד נדיבה בהרבה ממפעלי השטנה ומ
ארגוני השטנה האנטישמיים בוועידת דרבן ובמקומות נוספים.
הקשרים של קרן פורד עם ה-CIA נחשפו בעשרות מקורות, ונראה כי גורמים בקהילת המודיעין של ארה"ב
משתמשים בקרן לקידום מטרות מאוד מאוד בעייתיות. הנרי פורד שנא יהודים, ולכן ניתן להבין מדוע נתמכי הקרן הם יהודים כאלה אשר יכלו להזדהות עם עמדותיו. עדיין, הייתי מצפה מחברי בשמאל, שזכר השואה ואימת הנאציזם והאנטישמיות אומרים להם משהו, שילחצו על מנהיגיהם להימנע מלמכור ערכים, מוסר וזיכרון היסטורי בעבור כסף. מאבק כזה אינו דורש מאנשי המחנה השמאלי, ואפילו האנטי-ציוני, שום ויתור על עמדה פוליטית או השקפה, כי אם התחברות למוסר פשוט ובסיסי. ביחס לאחרים, חבל מאוד שאישים מכובדים, וביניהם נושאי תפקידים ממלכתיים, מוצאים עצמם קשורים עם קרן הנקראת על שמו של שונא ישראל ואנטישמי אוהד היטלר.
