התייר הישראלי המצוי, שמבלה את חופשתו במלון, נוהג לחזור ממנו הביתה עם מזוודה עמוסת מזכרות נוסטלגיות. על-פי ממצאיו של מכון "סקרים" התל אביבי, הפופולריות שבהן היא, עדיין, המגבת, ממש כמו בימים עברו. זו, שמלבד היותה מזכרת לשמה לחופשה רטובה, גם משמשת אותו ביומיום שלו. מי לא זוכר את אותם הימים שבהם גם למאפרה הייתה עדנה משלה? בתקופה שהעישון היה מותר וחופשי - היא ניצבה כמעט על כל שולחן במלון. מסתבר שגם אלה שלא עישנו - חמדו אותה למזכרת ביתית נאה, במיוחד כששם המלון התנוסס עליה לתפארת. היום, מן הסתם, היא משמשת בבית לצרכים אחרים.
על-פי כל מילון פסיכיאטרי מצוי, נחשב התייר הישראלי שלנו לקלפטומן בפוטנציה. לפחות כשהוא מתארח במלון. כזה שנוטל, באורח אובססיבי, כל חפץ שנקרה בדרכו, כמו חבילות של נייר טואלט, עטים, ואפילו (זוכרים את טורקיה?) ברזים שנעקרו ממקומם.
אם להאמין לממצאיו של מכון הסקרים, הרי שממש כל תייר ישראלי רביעי נגוע בנגע סחיבה כלשהי ממלונו. למען הגילוי הנאות, כאן המקום להתוודות שגם כותב שורות אלה נגוע בנגע הזה, אלא שכל שליפותיו מן המלון הן בגדר המותר.
יצר אספנות היו זמנים שליקטתי ממנו מזכרות מתוקות, בדמותן של קוביות-סוכר קטנטנות, עטופות בעטיפה צבעונית, ועליהן ספרותיו של משחק הדומינו. אוסף כל הספרות הדרושות סיפק לי את המשחק במלואו, ומלבד שהפקתי ממנו שעשוע של ממש, שימשו אותי הקוביות כממתיקי כוס התה שלי. באמתחתי מצויה אסופה ריחנית של כאלף סבונים קטנים, בכל השפות ובכל הגוונים, שאותם ליקטתי מחדרי הרחצה של המלונות והמפיצים, עדיין, ניחוחות נעימים. יש ברשותי גם אוסף גדול של תוויות "נא לא להפריע" ובצידן האחורי "בבקשה לסדר את החדר", בכל השפות ובכל הגוונים. הסרתי אותן מדלת החדר שלי במלון, אף שהן נועדו לשמש כאות-פעולה לחדרנית המנקה. היום הן משמשות לי מזכרת נאה לשמו ולמענו של המלון, במקרה שארצה לחזור אליו ביום מן הימים. אותם דברים אמורים בניירות המכתבים והמעטפות הצבעוניות של כל המלונות שבהם שהיתי.
לצורך העניין מצוי באמתחתי גם שלל של מאות כרטיסי- ביקור מבתי המלון שעל פני הגלובוס. וכאן, מן הסתם, המקום להזכיר לטובה גם את האוסף הגרנדיוזי של קופסאות הגפרורים, שמעטרות את שולחני הביתי. לא, חלילה, משום היותי פירומן, אלא כמזכרת חמה מבילוי חופשתי.
וידוי אחרון מתייחס לימי ילדותי, בהם נהגתי לאסוף בולים, תמונות של שחקני כדורגל וגם סביבונים. אבל האוסף העכשווי שלי, שמסתכם בקוביות-סוכר, סבונים, תוויות "נא לא להפריע" וחפיסות-גפרורים - עשוי, מן הסתם להעיד, שגם בזקנותי עדיין לא נגמלתי מיצר אספנות הנעורים שלי.
