הניסוחים הפתלתלים של מנהיגינו מול מצלמות הטלוויזיה הם תרגילים שקופים, לעוסים וטחונים עד דק. הציבור חייב לדעת את האמת ומולה לעמוד כפי שנדרש כשבידיו מלוא המידע. הניסיונות להזריק מוטיבציה באמצעות רטוריקה לא הצליחו עד היום, ואין סיבה טובה לחשוב שיצליחו מעתה והילך. ישנם גורמים בישראל הסבורים שהגיעה העת לסיים את הסכם השלום עם מצרים, לפתוח אותו מחדש, ולהגיע להבנות אחרות בתקווה שיהיה יותר טוב. אלה סברות שאין להן על מה להסתמך. חייבים לראות את המציאות נכוחה. מצרים שלאחר מובארק היא מדינה באנרכיה למרות החזות הנראית לנו. השלטון הצבאי עלול עוד להתגלות במלוא מערומיו בתקופה הקרובה. התסיסה החברתית במצרים הרבה יותר ממשמעותית ממה שמדווח בכלי התקשורת. יציבותו של השלטון הצבאי, לאורך זמן רב, מוטלת בספק. לכשיקום שלטון אזרחי, אין לדעת מה יהיה אופיו. למרות כול אלה, אין ספק שראשי השלטון במצרים, יהיו אשר יהיו, אינם מעוניינים בהסלמה עם ישראל. גם ישראל אינה מעוניינת בהידרדרות היחסים. אלא שאליה וקוץ בה: למרות ששני הצדדים אינם מעוניינים בהתחדשות מצב הלוחמה, הפסיכוזה המלחמתית עלולה להגשים את עצמה. אי-לכך, על ישראל ומצרים למצוא את הדרך הנכונה להתגבר על המכשול העיקרי המכונה סיני. זהו אזור חוץ - מדינתי למרות שייכותו למצרים, בו שולטים שבטים בדואים שאינם מקבלים על עצמם כל מרות. ישראל חייבת להגיע למצב שבו שלטונות מצרים, מתוך אינטרס ברור שלהם, יחסלו את השבטים הללו וישליטו את מרותם. הבעיה היא שעל-פי הסכם השלום, בסיני לא יכולים להימצא כוחות צבאיים רבים אשר יכולים להדביר את הבדואים ומשלח ידם הטרוריסטי. ניתן למצוא את הנוסחה הגואלת באמצעות האמריקנים וגורמים בינלאומיים אחרים אשר יערבו להסדר לפרק זמן קצוב, עד פתרון הבעיה. מצרים חייבת לדעת שללא פתרון הבעיה של סיני, עלולה חלילה להתלקח מלחמה. ההרתעה טובה שבעתיים מכול פתרון אחר. מדיניותה של ישראל באשר לגבול המצרי קלוקלת, בלשון המעטה. מאז 2010 ועד היום נבנו רק 45 ק"מ גדר מתוך כ-230 ק"מ הפרוצים לכול חדירה. ישנם אמצעים אחרים אשר יכולים לתת מענה טוב מאוד עד השלמת העבודות. אין וודאות גם שיש צורך בבנייה של גדר כשניתן להתגבר על הבעיות בעלויות הרבה פחות גבוהות תוך מתן מענה טוב לבעיות הקיימות. ולאחר שאמרנו כל אלה, יש להוסיף: אין מענה מושלם לטרור בכלל. גם כשכול המכשולים יהיו מוכנים, עדיין תימצא הפרצה שדרכה אפשר לבצע פיגוע. זו המציאות שלנו, וכול עוד טרוריסטים שפלים ירצו לבצע את זממם, יצליחו גם אם קשה הדרך. האמרה העממית שלכול מנועל יש מפתח, נכונה גם בנושא זה. ועוד דבר אחד: הפיגוע בוצע על כביש שאין בו צורך כלל כדי להגיע לאילת. מדוע הכביש הזה פתוח לתנועה אזרחית? מדוע לא ניתן היה לסגור אותו? אלה שאלות שראשי הצבא חייבים לתת. עזה היא קן צרעות. גם אם ישנם כאלה הטוענים שבמבצע "עופרת יצוקה לא הוגש שום דבר, לא יוכלו לשנות את המציאות: בעקבות המבצע, ההרתעה הישראלית הייתה טובה מאוד. עד היום, אין לחמאס כל אינטרס לגרור את ישראל למבצע נוסף כי הוא יודע היטב שעוד חורבן יונחת על עזה. ירי הטילים על ישראל כיום הוא תוצאה של שחיקת ההרתעה. אסור לישראל למצמץ, להביט אל העולם ולבקש את רחמיו. הבעיה היא שמעמדה הבינלאומי של ישראל כה נמוך עד כדי שלא ניתן לגייס את העולם למאבק הצודק בחמאס. עדיין לא מאוחר להתמסר לפעילות מדינית נרחבת כדי לשכנע את ארה"ב ואירופה שחמאס מהווה סיכנה ממשית ליציבות האזור. ישראל חייבת ליזום מלחמה בטרור מעזה ללא הפסק, ולא להותיר את היוזמה בידי המחבלים. מנהיגי חמאס חייבים לשכון לבטח או בבונקרים עמוקים או בעולם שכולו טוב. יש לרדוף אותם, ללא הפסק, ללא רתיעה ולפגוע בהם אנושות. גם המפקדות של חמאס וכול הארגונים האחרים חייבות להתמוטט תחת ההפצצות הבלתי פוסקות. כדי לבצע כול אלה יש צורך לומר לעם את האמת: לא קל יהיה להביא שקט בישראל , טילים יפלו ומצוקה מוראלית ונפשית תורגש היטב. יחד עם זאת, מנהיגי ישראל חייבים להבטיח שהשקט יחזור לאורך זמן רב, כפי שהיה לאחר "עופרת יצוקה". וגם לאחר שתושג מטרה זו, עדיין יהיו ניסיונות לפגוע בישראל, ולמרבה הצער, לא מן הנמנע שהמחבלים הנתעבים עוד יפגעו בחפים מפשע. זו האמת הכואבת וכולם חייבים להיות מודעים לה.