פלאי הטכנולוגיה - סרטון יום הולדת שנה מלאה לנכדתי, ואמה-בתי שלחה לי בשמחה מלוס אנג'לס דוא"ל עם סרטון בן שבע דקות - חגיגת יום ההולדת של התינוקת הכי נחמדה בעולם (וזה, בהחלט, אובייקטיבי...). מיד מיהרתי לפתוח את הדואל והקלקתי על תמונת השער. כעת נתבקשתי באדיבות מחשבית להכניס שם משתמש וסיסמא. אבל מעבר לאוקיינוס לא הגיעו אלי הפרטים הקטנים האלה ומיד הורץ דוא"ל תשובה בזעקה: "חסרה הסיסמא".
לקבלת הסיסמא לקח זמן לא בגלל המרחק בין בֵיתי ובִתי, אלא בגלל הפרש השעות. צריך הייתי להמתין לבוקר החדש בקריית-מלאכי של קליפורניה ואז הגיעה התשובה - הסיסמא היא "עדי". אבל החכם מכל אמר: מי שחוסך במלים, מפסיד זמן. העובדה הזאת הוכחה לי כשהקלקתי סיסמא, וראיתי ששכחתי לשאול מה שם המשתמש? שוב הייתי צריך לחכות שעות אחדות עד שבתי תתפנה מן העבודה כדי להתעסק בזוטות המחשב, ואמנם הגיעה התשובה: שם המשתמש, גם הוא "עדי". לא השם של אותו אלמוני, שהסריט את שבע הדקות מתוך יום ההולדת.
וכך, בשמחה ובששון אני מקליק פעמיים "עדי" ו... אין תוצאה. עוד פעם התקשרות לארצות הברית של אובמה, והפעם בטלפון. לא נחכה לפלאי הטכנולוגיה של המחשב. "מדוע זה לא עולה?" - זעקתי. "אוי, צריך להוריד את התוכנה" הייתה התשובה. "למטה, מתחת לתמונה כתוב download. תקליק".
הורדת התוכנה נעשתה תוך כדי שיחת הטלפון השבועית בין תל אביב ולוס אנג'לס, והתוכנה הותקנה סוף סוף כראוי. עכשיו, הקלקה אחרונה ודי. הסרט צריך להתחיל. אבל...
משום מה, כמו בסרטי מתח, יש "אבל" כשיש אקשן. הסרטון מתחיל: התינוקת זוחלת, אבל זוחלת כל כך לאט. היא מרימה יד והיד נשארת תלויה באוויר. האשמה במחשב שלי, דינוזאור ישן שמהירותו אינה מספקת. וכך, ראיתי את שבע הדקות של יום ההולדת במשך עשרים דקות, כשכל רגע אני צריך להקליק כדי שהסרט יתקדם קצת ושוב יעצור. זהו. פלאי הטכנולוגיה כבר אמרתי?
פלאי הטכנולוגיה - הרעות החולות לפני שעמדתי להעלות את הפוסט הזה, ניצלתי את ההפסקה כדי לצפות בערוץ 8 החביב עלי. צפיתי בתוכניתו של דר' פיל והתכוונתי לזפזף, כי אינני מתלהב מניתוחים פסיכולוגיים בפומבי של אנשים שחושפים את חיי המשפחה שלהם. אבל דר' פיל הפתיע אותי כשאמר, שהוא מתכוון לגלות משהו שהפחיד אותו. באולפן היו מלבד המנחה, עיתונאית, שלושה תלמידי תיכון מפילדלפיה ואביה של אחת מהם. התלמידים, מסתבר, קבלו מבית הספר שלהם מחשבים נישאים לצורך הלימודים ואותם לקחו הביתה.
אחד התלמידים גילה, שמבית הספר מפעילים מרחוק את המצלמה במחשב הנייד שלו והוא חשוף למציצנים, שיושבים בחדר המחשבים של בית הספר. המידע פשט בקהילה כאש בשדה קוצים והוגשה תביעה נגד בית הספר. דר' פיל הצהיר: "אני נחרד כשאני חושב שמישהו - ואיש אינו יודע מי! - יכול להיכנס לרשת המחשבים של בית הספר ולהסתכל לכל תלמיד בביתו, בחדרו, בלי שהוא ובני משפחתו יידעו על כך". הפעם אני מסכים עם הטלה-פסיכולוג. אנחנו מייבאים את הרעות החולות של אמריקה ואולי יש גם בארץ מי שמחלק מחשבים נישאים עם מצלמה. ראו הוזהרתם.
