נסעתי ברכבת הקלה בירושלים. חוויה נעימה בהחלט עם טעם של חו"ל. הבעיה היא, שדומה שגם את העברית שמסביב לרכבת הזו ייצרו בחו"ל. נחמת עניים: בכך היא מצטרפת לתחבורה הציבורית בארץ בכלל, ה"מצטיינת" בשיבושי לשון מרגיזים. "תחנה הבאה", מכריז השילוט האלקטרוני בקרונות. כל ילד בכיתה ד' אמור לדעת, שאפשר לומר או "תחנה באה" או "התחנה הבאה", אבל לבטח לא "תחנה הבאה". מי שניסח את השלט הזה, פשוט לקח את שפת הדיבור השגויה והעתיק אותה. האקדמיה ללשון העברית, היא ולא אחרת, תרמה את חלקה כאשר קבעה, שיש לכתוב "קריית משה" - כך, בשני י'. אם נמשיך באותו קו, הרבה יותר הגיוני לכתוב "ירושליים" - שוב בשני י', על משקל "גבעתיים" או "רמתיים". תאמרו: אבל ירושלים אינה לשון זוגי? נכון, אבל בשמה של בירתנו לפחות יש הצדקה פונטית לכתיבת שני י' - מה שלא קיים בשום צורה ב"קריית משה". אם כבר, אז הכתיב המשונה הזה הופך את השכונה מקרְיַת משה לקרִייַת משה. השיבושים לא מסתיימים בעברית. כיצד מתעתקים לאנגלית את האות צ'? יש כמה צורות, ואין לי בעיה עם אף אחת מהן - בתנאי שתישמר האחידות. ומה עושה הרכבת הקלה? כותבת Mount Hertzel כתיעתוק של הר הרצל, וכותבת Haluts כתיעתוק של "חלוץ". כדאי שתחליטו - או tz או ts. מה שברור, שבינתיים רק הצלחתם לבלבל את מי שנזקק לשילוט באנגלית. אגב לשונות זרות: הכריזה בקרונות אינה אחידה גם בנוגע להכרזה על שמות התחנות. לפעמים הן רק בעברית, לפעמים בעברית ובערבית, לפעמים מתווספת אנגלית. הכי מגוחך הוא כאשר אין הבדל בשמות בשלוש השפות - למשל: יפה נוף - ואז נשמע הקריין העברי שלוש פעמים בזו אחר זו. אבל זה עדיין זהב לעומת הכריזה ברכבת ישראל, המודיעה באנגלית צחה על Tel Aviv Mercaz. ובאמת, בואו נאמר משהו על הרכבת. שמעתי השבוע את הכרוז מודיע על תחנת הרצְליה - כך, בשווא מתחת לאות צ'. למדתי מכאן, שלכל אורך חיי לא ידעתי ששמו של חוזה המדינה היה בנימין זאב הרְצְל; ואני סברתי לתומו ששם משפחתו היה הרצֶל. אבל אפילו אם השם היה בעל שלושה שוואים, הרי שבשמה של העיר מדובר בשני שוואים רצופים - ואזי השני הוא שווא נע ויש לבטא הרצֶליה. טוב, תמיד לומדים דברים חדשים. לפעמים גם לומדים שטעויות ישנות נשארות לנצח. הכריזה באוטובוסים של דן בתל אביב גורסת: אֶבֶן גבירול. השם הנכון הוא אִבֶּן גבירול, והמדקדקים אף יאמרו שלמעשה שמו של המשורר היה אִבֶּן גַבּירול. היה נדמה לי שהשיבוש "אֶבֶן גבירול" כבר נעקר לפני שנים, אך מסתבר שבחברת דן כנראה רוצים להעניק לנו נימה של נוסטלגיה. רק שלא יחזירו באותה הזדמנות את האוטובוסים בעלי מושבי העץ ונטולי המזגנים.