עורך דין עם התמחות בנדל"ן, יועץ נדל"ן לחברת קרדן, ראש המינהלה לטיפול במפוני גוש קטיף, יו"ר מועצה אזורית ויו"ר הוועדה לתכנון ובנייה בה, חבר דירקטוריון מינהל מקרקעי ישראל. דומה שאלו הן קורות חיים שבהחלט הופכות את המחזיק בהן למועמד ראוי למנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. אבל לאותו אדם - בנצי ליברמן - יש חיסרון ענק: הוא היה יו"ר מועצת יש"ע.
לדעת כלכליסט (ד', 24.8.11), די בזיהויו הפוליטי של ליברמן על-מנת להציב סימן שאלה מסביב למועמדותו, אם לא סימן קריאה לצורך פסילתו. האיש הזה, המזוהה כמובן עם ההתיישבות ביהודה ובשומרון, עלול לשמש בתפקידו במקביל לעבודת ועדת טרכטנברג, העשויה להמליץ על קיצוץ בתקציב ההתנחלויות - מנמק העיתון את עמדתו. אבל האמת היא, שעם כזאת רמה של פלפול והתחכמות - כדאי אולי שהעיתון יפתח מדור לתלמוד.
בואו ננתח את הטיעונים אחד לאחד. לליברמן יש דעות פוליטיות מוצקות - ואני מקווה שכך הוא אצל כל עובדי המדינה הבכירים. אני מקווה מאוד שלמנכ"לים בשירות הציבורי יש דעה בנושא הסכסוך עם הפלשתינים, יחסי דת ומדינה, תקציב והפרטה. אם אין להם - הרי שהם או בורים ועמי ארצות, או אסטרונאוטים המנותקים מהמתרחש כאן. כך או כך - מי שלא מגבש דעה בנושאים כה מרכזיים, אינו יכול לשמש בתפקיד בכיר בשירות הציבורי.
יש כמובן הבדל בין דעה פרטית לבין דעה מקצועית, אם כי ברור שאי-אפשר לנתק לחלוטין ביניהן. מותר לעובד מדינה בכיר להביע דעה מקצועית המושפעת מדעותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות, אך הוא חייב למלא את הוראות הדרג הפוליטי הנבחר. אם יש התנגשות בין השניים - חובתו הציבורית קודמת; ואם אינו יכול להשלים עם כך - עליו להתפטר.
דעה פוליטית ידועה וברורה עדיפה פי כמה על דעה מוסתרת ההופכת לאג'נדה סמויה. קחו לדוגמה את טליה ששון, אשר בהיותה בתפקיד בכיר בפרקליטות המדינה כתבה את הדוח על המאחזים הבלתי חוקיים וניהלה מלחמת חורמה בהם - ומיד אחרי שסיימה את שירותה הציבורי הצטרפה למרצ. וכך, רק בדיעבד הסתבר שלששון יש דעות פוליטיות מוצקות שהשפיעו במישרין על עבודתה באכיפת החוק. לעומת זאת, ליברמן מביא איתו דעות גלויות וכל אחד יוכל לבחון האם דעות אלו משפיעות על תפקודו המקצועי.
זה מביא אותנו במישרין לנקודה הבאה: מי אמר שבכלל יהיה קשר בין דעותיו של ליברמן לבין עבודתו? מי אמר שוועדת טרכטנברג תמליץ על קיצוץ בסיוע להתנחלויות? (במאמר מוסגר: הטענות כאילו ההתנחלויות אשמות במצוקת הדיור הן הבל ורעות רוח, ומנוגדות לעובדות ולהיגיון). וגם אם כן - מה לזה ולמינהל מקרקעי ישראל? וגם אם יש זיקה - מי יכול לקבוע מראש שליברמן יפר הוראות של הממונים עליו? כדאי להזכיר בהקשר זה את נבואות הזעם לפיהן חיילים דתיים יסרבו מטעמים מצפוניים למלא פקודות - מה שלא מתרחש במציאות.
יש כאן גם נקודה עקרונית. את מי מצפים שימנה ראש הממשלה - כל ראש ממשלה - לתפקיד בכיר? את מי שדעותיו הפוכות משלו? את מי שאינו מסכים עם מדיניותו? זכותו, בעצם חובתו, של ראש הממשלה למנות את האדם המתאים ביותר - וזה כולל, לצד הכישורים המקצועיים, גם כימיה אישית ביניהם וגם הסכמות בנושאים מרכזיים. מובן שאין מקום למנות "yes man" ורצוי מאוד שבעלי תפקידים בכירים יוכלו לעמוד על שלהם - אך באותה מידה מובן שאסור למנות "דובון לא לא".
ההתקפה על ליברמן מזכירה את ההתנפלות על מינויו של יעקב עמידרור לראש המועצה לביטחון לאומי. אלוף במילואים שהיה מפקד המכללות בצה"ל - אבל דתי ימני, רחמנא ליצלן. הוא עוד עלול להסכים עם ביבי, רעשה התקשורת, ואז מי ירסן את ראש ממשלתנו חסר האחריות? והנה מתברר, שממש לא כצעקתה. המדיניות הביטחונית של הממשלה שקולה, אולי אפילו שקולה מדי, והאירועים האחרונים בדרום יוכיחו.
אבל התקשורת בשלה. הציבור בחר בממשלה ימנית בעלת רוב מוצק. אז מה? מי הם מיליוני בוחרים מכל הארץ, לעומת חמישה או עשרה או אפילו עשרים עיתונאים ממדינת תל אביב? מה זה פה, דמוקרטיה?
