מסירת חצי האי סיני, שנכבש בזמנו כדין, לאור יחסי המלחמה ששררו בין מדינת ישראל ומצרים ולאור הפרובוקציות של המצרים, היה מעשה של טעות פוליטית ושגיאה מדינית.
אז כהיום מתנהל במצרים שלטון טרור של עריצים הרודים בעם נדכא, ו
עם שלטון מסוג זה לא עושים עסקים ולא עושים שלום.
ויתור על גוש קטיף לטובת כנופיות טרור מוצהרות, בהנהגת מכחיש שואה (בעבודת המחקר שלו לתואר) - הוכח כטעות מרה, שכן ההנחה שביסוד ההינתקות הייתה כי תיכון הינתקות ותבוטל התלות, ובפועל - מצד אחד הוחמר והוגבר הטרור עד כדי הגעתו עתה אל סף מלחמה ממש, ומצד שני - כל מה שנעשה בעזה נזקף על-ידי הקהילייה הבינלאומית לחובת מדינת ישראל, כאילו לא הייתה שום הינתקות; אם חסר שם מים או דלק - משלם המיסים הישראלי ישלים את החסר וישלם מכיסו, ואם חסר שם מזון ודמי כיס לשליטי הטרור - הכתובת למילוי כל מה שחסר היא שוב הקופה הגדושה של מדינת ישראל, העוברת דרך הכיס של משלמי המיסים, שהם חלק מאזרחי המדינה.
טעות מסוג זה כמעט שבוצעה גם מול אסד לגבי סוריה, ומול ערפאת לגבי יהודה ושומרון, אך אלו נמנעו בעקבות סירוב הצד הנגדי, שלא הסכים אפילו למכור לנו מילים שיפגעו בכבודם.
כיום, כאשר במצרים מתגבש שלטון חדש בהנהגת האחים המוסלמים, שלטון ההולך אחרי
אחמדינג'אד ויורשי בן-לאדן, ברור גם לקיצונים כי הוויתור על חצי האי סיני היה מיותר ומזיק, לפחות כשווי הנפט שבשדות סיני, אם לא גם כשווי רווחי התיירות לו היה האזור בשליטת מדינת ישראל.
כמודל להשוואה, אפשר להשוות שתי ערים בנות אותם נתונים - עקבה ואילת, ולהסיק מסקנות, או להשוות את רמת הגולן לפני ואחרי כיבושה על-ידי מדינת ישראל, או להשוות את גוש קטיף תחת שלטון מדינת ישראל ואת אותם שטחים שוממים, בלעדי המעורבות הישראלית.
לגוף העניין, נטשנו בחוסר אחריות את הגוש, ולמרות שלכאורה היה ניתן לסבור כי בוטלה העילה של כנופיות הטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה, הנה עלתה מחדש ובאה לידי ביטוי בצורת מצבורי נשק ואמצעי לחימה היוצאים עכשיו לעבר יישובי מדינת ישראל, כאילו אין הינתקות. יש לכנופיות הטרור טענה בדבר כיבוש, כאילו גוש קטיף עדיין בידי מדינת ישראל.
אין שום הבדל. ומכיוון שאין הבדל, מה שדרוש לעשות כיום זה כיבוש מחדש של גוש קטיף ויישובו, וציפייה להתפתחות צבאית מול מצרים, אשר בוא תבוא תחת שלטון האחים המוסלמים, על-מנת להשלים את כיבוש סיני על שדותיה.
