מגן דוד פלשתיני

היה אדם הולך ותועה ביער ומבקש מוצא ממנו. כל הדרכים שבחר הובילוהו אל אותה קרחת יער ממנה יצא שוב ושוב. יער סבוך. כמעט התייאש והנה צועד לקראתו אדם אחר. לפני שפתח את פיו הקדים אותו הלה בשאלה שמא יודע אדוני אי מזה הדרך החוצה אל מקום ללא עצים. ענה לו - אומנם לצערי איני יודע את הדרך שאתה מבקש משום שגם אני תועה ביער הזה, אבל דבר אחד אני יודע אל נכון: הדרכים בהן הלכנו עד עתה, גם אתה וגם אני, אינן מוצא. נחפשה ונחקורה יחדיו דרך אחרת. אין ספק, הן היהודים והן הערבים תועים בחיפושיהם אחר מוצא מן הסבך אותו קלעו לעצמם. כל הדרכים עד עתה העלו פיסות חרס שנשבר. כל החכמים וכל הנבונים לרבות אלה שיודעים את התורה הניבו כישלון אחר כישלון ואין גובה, שבר אחר שבר ואין גאון. אולי אין תשובות לשאלות משום שהשאלות עצמן אינן נכונות ואלה הנכונות נסתרות כדרכי האל. מכל מקום אין לנו את הלוקסוס לשבת בחיבוק ידיים ולראות כיצד ייפול דבר. מדבר סיני מגבש בתוכו ישויות טרוריסטיות עוינות, מצרים מאבדת את יציבותה, סוריה מעורערת, מעמד ישראל בעולם רעוע ונוטה לקרוס, ההתפוררות בתוכנו גוברת, התקוות נגוזו וגם מן התפילות הנחנו ידינו. בתוך כל זה אפשר לראות אדם אחד, אופטימי ללא תקנה, הרואה באופק מציאות אחרת. שמו צבי מִסִינָי. הוא פועל לבדו, בלי קרנות ובלי תרומות, מקדיש ימים ולילות כבר אחת-עשרה שנים: חוקר, בודק, נובר ומפשפש וקשה מאוד לבטל את ממצאיו. אחרי שניפק הוכחה חד-משמעית שמבחינה מדעית גנטית מוצאם של רוב מוחלט באלה הקרויים פלשתינים הוא יהודי, ואחרי שאישש את המסקנה הזאת וריפד אותה בעובדות היסטוריות-חברתיות ממדע האנתרופולוגיה, לרבות חקר שבטים, חמולות ומשפחות לאורך אלף וחמש מאות שנה - נטפל עכשיו צבי מִסִינָי לסמל הסמלים של העם היהודי - אותם שני משולשים שהתהפכו זה על גבי זה וקרויים בפינו מגן דוד.