האירוע הטראומטי שהחל ביום חמישי ה-18.8.11 בכביש הגישה המערבי לאילת הסתיים הלילה בעוד הסכם הפסקת אש בין מדינת ישראל לארגון החמאס, כאחראי על הנעשה ברצועת עזה.
החוליה שכנראה מנתה כ-15 טרוריסטים ויצאה מרצועת עזה לכיוון אילת חפצה בהרג המוני, היא הייתה מצוידת בכל סוגי הנשק הקל, החל ממטעני חומרי נפץ דרך טילי נ"ט רובים והרבה תחמושת. היא התפרסה לאורך מאות מטרים בכביש הגישה המערבי לאילת הנושק לכל אורכו לגבול המצרי.
מטיול שערכתי בעבר במקום זה נראה שניתן לעבור ללא כל מכשול מארץ לארץ. עדות לכך הם עשרות האלפים המסתננים לארץ דרך גבול זה. לאור גודלה של החוליה וציודה הרי תוצאות פעולתה, שמונה הרוגים, הם תעודת עניות ליכולתה "המקצועית".
העדות המשכנעת ביותר לזהות שולחיה היא החיסול הממוקד של ששת ראשי ארגון "ועדות ההתנגדות" ברפיח עוד בטרם שככה האש בגבול ישראל-מצרים. ריכוזם של אנשים בכירים במספר כה גדול בבית ברפיח, על גבול מצרים, מעיד יותר מכול שזו היא מפקדת החוליה שביצעה את ההתנקשות בנוסעים. גם החיסול המהיר מעיד שהיה מודיעין "חי", כנראה תקשורתי, שקישר בין החוליה למפקדה.
ונשאלת השאלה, מה הניע את הארגון הקטן הזה "ועדות ההתנגדות" לארגן ולבצע את הפיגוע?
ארגון זה נתמך על-ידי ארגון החיזבאללה בלבנון הן בכסף והן בהדרכה והנחייה. כידוע ארגון החיזבאללה הוא זרועה הארוכה של אירן במערב המזרח התיכון. כל פעולה של הארגון, בעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה, דורש את אישורה של אירן.
לכן יש לראות בפיגוע האחרון יזמה אירנית. המניע הסביר ביותר ליוזמה זו הוא ניסיון נוסף לקעקע את מערכת היחסים בין מצרים לישראל, בעיקר על-רקע השינויים הפוליטיים המתחוללים בימים אלו במצרים. השתלשלות העניינים לאחר הפיגוע שבגינו, בין היתר, הרגו שוטרים מצריים מאש ישראלית מוכיח כי ליוזמה זו הייתה הצלחה חלקית.
חיסול ראשי "ועדות ההתנגדות" ברפיח גרר, כצפוי, סבב נוסף של ירי טילים לעבר ערים בישראל והפגזות ישראליות על מטרות שונות בעזה. בסיכומו של דבר הבינו גם החמאס וגם מדינת ישראל כי בתקרית זו הן כלי בידי אירן ואין טעם בהפיכת העניין להתכתשות כללית. כל סבב כזה של התכתשות מקרב יותר ויותר את ההכרה שאילו היו מגעים ישירים בין ישראל לחמאס התקרית הייתה מצטמצמת מאוד.
הסבב הנוכחי הבהיר לכל הספקנים כי צמצום תקציב הביטחון הוא מותרות שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. קיומן של 2 סוללות "כיפת ברזל" בלבד חשף ערים מסוימות, כגון אשדוד לירי "חופשי" לעברן ורק בנס זה הסתיים ללא הרוגים. יש צורך מיידי לרכוש עוד כ-10 סוללות נוספות. עלות כל סוללה, מאות מיליוני שקלים, עלות כל טיל-יירוט עשרות אלפי שקלים. זהו צורך קיומי למדינת ישראל ועם כל הכבוד לחשיבות החינוך והבריאות, עדיין הם אינם הכרח קיומי למדינה.
השלמת גדר הביטחון לאורך גבול מצרים ובניית עוד 10 סוללות "כיפת ברזל" הן צורך השעה וטוב שעה אחת קודם. אך שלאיש לא תהיה אשליה, עם השלמת הגדר בגבול ישראל מצרים כל פעילות ההסתננות והחבלה תעבור לגבול ישראל-ירדן. כדאי כבר להתכונן לבניית הגדר גם לאורך גבול זה.
