לפני רבע מאה, בהיותי סטודנט לרפואה, נסעתי במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים לבית חולים נורווגי. שתי תופעות לכדו את תשומת לבי. האחת, מחירי מזון מרקיעי שחקים, והשנייה, בניין בית היולדות הנטוש. שאלתי את הרופא המדריך, הכיצד? הלה משך בכתפיו ואמר שהבניין נבנה בתקופת הילודה הגדולה של אחרי המלחמה, ולאחר מכן, כאשר ירדה הילודה לרמתה נוכחית של ילד בודד לאישה, הוא ננטש. בביקור הבא בנורווגיה, כבר הרגשתי הרבה יותר בבית. חלקים גדולים של אוסלו נראו כמו באר-שבע, כלומר מאוכלס בנוער איסלאמיסטי ונשים בביגוד מוסלמי.
התקפת הטרור המתחדשת על ישראל מסיטה שוב את תשומת הלב מן המחאה החברתית שעיקרה יוקר המחייה ההולך ומאמיר. בעיקרון, הכסף שלנו קונה לנו פחות, ומרביתו נספג לשני בורות: המיסוי העקיף ורווחי המונופולים הגדולים במשק. המחאה נוצרה מכך ששני בורות הספיגה הללו סוחטים את מעמד הביניים העובד, היצרני, ומותירים את שתי הקצוות - המאיון העליון ושלושת העשירונים התחתונים - ליהנות מן השפע הנובע בצידו השני של הצינור. אין לתת לרושם של השתלטות אידיאולוגיה קומוניסטית על המחאה לטשטש את התחושה של מעמד הביניים כי הוא נלחץ ומנוצל. אם לא יקבל מענה הולם, הוא עלול לתת את קולו בדיוק לאותם אידיאולוגים ההוזים על שיבה לסוציאליזם של אתמול, של משק הנתון בידי המפלגה.
מיסוי ישיר נגזר היישר מן ההכנסות של האזרח. מיסוי עקיף הוא אותו חלק מהכנסות המדינה המושג ממיסוי הצריכה - מזון, מים, חשמל, דיור, תחבורה ורפואה. כיום חלקו של המיסוי העקיף בהכנסות המדינה עולה בהרבה על המיסוי הישיר. היתרון במיסוי עקיף שאינו נראה, אלא הוא חלק מן המחיר של כל פריט ושירות. בעוד שהאזרח הישר יכול להקטין את המס הישיר על-ידי צמצום ההכנסה, ויש כאלה הנמנעים לחלוטין מייצור הכנסה, קשה הרבה יותר להימנע ממיסוי עקיף המוטל על כל הוצאה, ולו הצנועה ביותר. עיקר המעמסה של המיסוי העקיף נופלת על הזוגות הצעירים, הרוכשים דיור, צורכים מים, חשמל, מזון, וחינוך או שמרטפות לטובת ילדיהם. מדובר באותם אלה העושים את כל העבודה האמיתית של החברה, המשק, העם והמדינה. אלה שהם עמוד השדרה של מדינה הנלחמת על קיומה יום-יום ושעה-שעה; אלה המביאים לעולם את הדור הבא, מרצון חופשי ואהבת הארץ ואמונה בעתיד משותף, למרות, שכמו בנורווגיה, יש להם גישה חופשית לאמצעי מניעה ולחיים ללא מחויבות לדור הבא. בישראל הזוג הצעיר הממוצע ממעמד הביניים מביא לעולם שלושה צאצאים. בנורווגיה - אחד, בעוד שמרבית הילדים שם נולדים למהגרים ולשכבות המצוקה המקצועיות. בישראל, כמו בנורווגיה, המיסים המוטלים על העשירונים התחתונים נמוכים ביותר, בעוד שמנגנוני התמיכה בהם מפותחים יתר על המידה (תשלומי ההעברה למיניהם). המאיון העליון נהנה מן העובדה שהמיסים העקיפים נוגעים בו, יחסית, מעט מאוד, כי אין הבדל משמעותי בצריכה בין המאיון העליון לעשירון החמישי עד התשיעי. יוצא כי הפעוטות הם היוצרים את העומס הגדול ביותר על שכבה רחבה, שהכנסתה נבלעת רובה ככולה לטובתם.
יותר חשוב אפילו מההסכם עם מצרים המבנה הדמוגרפי של מדינת היהודים הוא הבריא ביותר בעולם. בעוד שהעולם המערבי סובל מהזדקנות ללא תחליף עצמי, ונאלץ לייבא אוכלוסיה זרה ועוינת כדי למלא את משק העבודה, הרי שבישראל הדמוגרפיה מאוזנת להפליא. המשק יכול לסמוך על כניסת אנשים צעירים לשוק העבודה במקום היוצאים לגמלאות או החולים מכדי לעבוד, ללא שום צורך אמיתי ביבוא זרים ממשקים מפגרים. למצב המצוין הזה אחראי בדיוק אותו מעמד ביניים, שנהנה במשך תקופה ארוכה מיוקר מחייה סביר.
אלא שהמיסוי העקיף והמונופולים הגדולים, המצויים מטבע הדברים בידי הממשלה או המאיון העליון, הולכים ומערערים את מעמד הביניים. בשנים האחרונות חלה עלייה תלולה ביוקר המחייה, במיוחד בסעיפי המזון והדיור. ללא התערבות, יש סיכון שמעמד הביניים יחליט, אשה אשה לעצמה, כי אינו מעוניין עוד לעמוס על כתפיו את משא המדינה, ויעבור למצב צבירה נורווגי, ללא מחויבות, וללא ילדים. וזוהי הסכנה הגדולה ביותר לקיום מדינת היהודים, יותר מביטול ההסכם עם מצרים משנת 1982.
הקדימות החברתית/ביטחונית היא הורדה דרסטית של יוקר המחייה לשכבת הביניים. בתחום הדיור - פתיחת לב הארץ, יהודה בנימין ושומרון, לבנייה, ובנייה להשכרה במחיר בר השגה. בתחום התעסוקה - העברת התעסוקה שבידי המדינה מן השפלה לפריפריה. בנושא יוקר המחייה - חיסול המונופולים הגדולים בחקיקה. בנושא האבטלה הסמוייה - הפסקת תשלומי ההעברה לאוכלוסיות שאינן עובדות מסיבות אידיאולוגיות. כל הצעדים האלה דורשים זמן.
מה שניתן לעשות באופן מיידי הוא להאריך את חופשת הלידה לנשים עובדות המשלמות ביטוח לאומי לתקופה של שנה, דרך ביטוח לאומי, כמו מנגנון התשלומים לשירות מילואים או לתאונת עבודה: המעסיק ימשיך לשלם משכורת ויקבל פיצוי מן הביטוח הלאומי. כמו-כן יש להכיר הכרה מלאה לצורכי מס בהוצאות טיפול בילדים, כנגד הכנסה מעבודה, הכל מעל השולחן, הכל כחוק. לכל ילד מגיעה אמא במשרה מלאה למשך שנה, וטיפול בילדים הוא הוצאה לגיטימית לצורך ייצור הכנסה. העלות למשק תהיה פחותה בהרבה מבניית עשרים כיפות ברזל, או תחזוקת גדר ההפרדה לאורך הקו הירוק, או אחזקת עשרת אלפים שוטרי יס"ם לאכיפת המדיניות של סיכול ההתיישבות, שהיא לוז חייו של שר ה"ביטחון". הקלה מיידית לשכבת הביניים דחופה יותר אפילו יותר מדיונים אינסופיים האם הסכם הכניעה למצרים ראוי להנשמה מלאכותית.
בתוך מטר הטילים הניתך עלינו מצד "שותפינו לשלום" (לא נשכח את איחוד ממשלות חמאס ואש"ף) במזרח התיכון, אני קורא לממשלת ישראל לא לזנוח את מחאת הפעוטות, ולתת להוריהם את התשובה הציונית הראויה - דיור בר השגה ותמיכה במשפחה העובדת.
