מי הם היורשים החוקיים של פלשתין?

למאמר זה מצורפת הצהרת העצמאות של מדינת היהודים שניסח נפוליאון בונפארטה ב-20 באפריל 1799. המסמך הוא מסמך מרשים, אבל מה שחשוב בהצהרה זו זה שנפולאון מכנה אותנו "היורשים החוקיים של פלשתין - בני ישראל". זו אינדיקציה לכך שלאורך כל ההיסטוריה אומות העולם הכירו בכך שהיהודים הם היורשים החוקיים של פלשתין היא ארץ ישראל. בדומה לכך, בהחלטת ועידת סאן-רמו של חבר הלאומים מ-1920 נאמר: "ניתנת ההכרה לזיקה ההיסטורית של העם היהודי עם פלשתין ולכינון מחדש של ביתם הלאומי בארץ זו". באנגלית: "Whereas recognition has thereby been given to the historical connection of the Jewish people with Palestine and to the grounds for reconstituting their national home in that country"; אפילו הערבים הכירו בזכותינו הבלתי ניתנת לערעור על פלשתין. במכתבו של האמיר פייסל, מתאריך 3 במרס 1919, לפרופסור פליקס פרנקפורטר, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, נאמר: "המשלחת שלנו כאן בפריס מיודעת באופן מלא לגבי ההצעות שהוגשו על-ידי הארגון הציוני לוועידת השלום, ואנו רואים בהן כצנועות והולמות. אנו נעשה כמיטב יכולתנו, ככל הנוגע לנו, לסייע להם. אנו מאחלים ליהודים מקרב לב: ברוכים השבים הביתה". יצויין שפייסל חוסיין, מלך עירק (החל מ-1921) וסוריה (עד 1920) היה בנו של חוסיין, השריף של מכה. פייסל שהנהיג את ההתקוממות הערבית נגד האימפריה העותומנית (1916-1918), ובכך סייע לבריטים, היה המנהיג הערבי היחידי המוכר בעולם. יתר על כן, חוסיין, השריף של מכה, כתב על פלשתין ב-1918, בעיתון "אל-קיבלה", היוצא לאור במכה, את הדברים הבאים: "המשאבים של הארץ הינם עדיין קרקע בתולית והם יפותחו על-ידי המהגרים היהודים. אחת התופעות המדהימות עד התקופה האחרונה הייתה שהפלשתיני נהג לעזוב את ארצו, ולנדוד לעבר האוקיינוסים בכל כיוון. אדמת ארצו לא יכולה הייתה להחזיק אותו... בו בזמן, אנו עדים ליהודים ממדינות אחרות זורמים לפלשתין מרוסיה, גרמניה, אוסטריה, ספרד, ואמריקה. סיבת הסיבות (לתופעה זו--אא) אינה יכולה להתעלם מאלה שהייתה להם מתת אלוהים עמוק בפנים. הם ידעו שארץ זו נועדה לבניה המקוריים [אבנאיהי-ל-אציליין], שלמרות כל ההבדלים ביניהם, היא עבורם מולדתם הקדושה והאהובה." ההכרה הבינלאומית החוצה אוקיינוסים בעובדה שהיהודים הם היורשים החוקיים של פלשתין באה לידי ביטוי בתחילת המאה ה-20 בהצהרות ובהסכמים מדיניים. נציין את הצהרת בלפור (1917), את הסכם פייסל-ויצמן (1919) את הסיכומים של ועידת השלום של בנות הברית בפריס (1919) ואת ועידת סאן-רמו (1920). תוצאות מדיניות אלה של ההכרה הבינלאומית בכך שהיהודים הם היורשים החוקיים של פלשתין נדונות בהרחבה במאמרי שכותרתו "התוקף הבינלאומי לבית לאומי יהודי" שהתפרסם בחדשות מחלקה ראשונה. רק יותר מאוחר, במהלך המאה ה-20, בלחץ הערבים ובעידוד הבריטים, שינו חלק מאומות העולם את גישתם לגבי הזכויות ההיסטוריות של עם ישראל על פלשתין והחלו לדבר על "העם הפלשתיני" ועל פתרון שתי המדינות. מדובר בהתכחשות לאמת ההיסטורית כתוצאה מאינטרסים של האימפריה האנגלו-אמריקנית. מכיוון שאמפריה זו שודדת את העושר הערבי במפרץ הפרסי, היא מעוניינת ביחסי ציבור טובים יותר עם העולם הערבי, ולפיכך היא פועלת במטרה לפצות את הערבים על חשבונה של האומה היהודית. יתר אומות העולם פשוט עושות את החשבון של גודל הכלכלה הישראלית מצד אחד, לעומת גודלן של כלכלות בריטניה וארה"ב וכלכלות העולם הערבי והמוסלמי מצד שני, וברור שהכף נוטה לצידם. אבל אל לנו להתבלבל: הם מתכחשים לאמת.

הצהרת העצמאות של מדינת היהודים שניסח נפוליאון בונפארטה

ב-20 באפריל 1799, במהלך הטלת המצור על עכו, סבר נפוליאון כי הוא מרוחק מהלך יום מירושלים, וצפה כי עם כיבושה, הוא יכריז על עצמאותה של מדינת היהודים. לפיכך, הוא חיבר הצהרה, בהנחה שהוא אכן יוכל להכריז ביום המחרת על המדינה היהודית, בירושלים. אלא שהאנגלים עצרו את התקדמותו של נפוליאון, שנאלץ לסגת. הצהרת נפוליאון לא הוכרזה מעולם, והיא נגנזה בארכיונים הצרפתים.

להלן נוסחה המקורי של ההצהרה:

הכרזה אל האומה היהודית, המטה הכללי ירושלים, ה-20 באפריל 1799, השנה ה-VII לרפובליקה הצרפתית. מאת: נפוליאון בונפארטה, המפקד הראשי של הצבאות הצרפתים באפריקה ובאסיה. אל: היורשים החוקיים של פלשתין -בני ישראל, בני אומה ייחודית אשר במשך אלפי שנים הצליחו הכיבושים והעריצות לגזול מהם את אדמתם, אבל לא את שמם ולא את קיומם הלאומי. הבוחנים בקפידה וללא משוא פנים את גורל האומות, אפילו אם הם חסרים את היכולת הנבואית של ישראל ושל הנביא יואל, מסיקים את האמת שבדברי הנבואות של הנביאים הגדולים, אשר ערב חורבן ציון ניבאו כי ילדיו של האל יחזרו למולדתם בשירה וברינה וכי העצב והאנחות ייעלמו לעד. קומו ברינה, הגולים! מלחמה זו שאין לה אח ורע בהיסטוריה כולה, נערכה כמלחמת הגנה עצמית על-ידי אומה שאויביה ראו באדמותיה המוּרָשות שלל שיש לחלוק אותו. כעת, מתנקמת אומה זו על אלפיים שנות ביזיון. אף על-פי שנדמה כאילו התקופה והנסיבות אינן הולמות את ההצהרה ואפילו את עצם הביטוי של דרישותיכם, מלחמה זו מציעה לכם כיום, בניגוד לכל צפי, את מורשתכם הישראלית. ההשגחה העליונה שלחה אותי לכאן עם צבא צעיר, המודרך על-ידי הצדק והמלווה בניצחון. המטה הכללי שלי הוא בירושלים, ובעוד כמה ימים אהיה בדמשק, שקירבתה שוב אינה מהווה סכנה לעיר דוד. היורשים החוקיים של פלשתין! האומה הגדולה אינה עוסקת במקח וממכר של בני אדם ושל ארצות כדוגמת אלה שמכרו את אבותיכם לכל האומות, והיא אינה קוראת לכם לכבוש את ירושתכם. לא, כל שהיא מבקשת הוא ליטול ממנה את מה שהיא כבר כבשה, כשהיא תומכת בכם ומתירה לכם להמשיך ולהיות הבעלים על הארץ הזו ולשמור עליה למרות כל היריבים. קומו! הוכיחו כי כל העוצמה של מדכאיכם לא הצליחה לקטול את אומץ ליבם של צאצאי הגיבורים שהיו מביאים כבוד לספרטה ולרומא. הוכיחו כי אלפיים שנות עבדות לא הצליחו לחנוק את האומץ הזה. הזדרזו! זהו הרגע, שייתכן כי לא יחזור שוב במשך אלף שנה, כדי לדרוש את החזרת זכויות האזרח שלכם, את השבת מקומכם בקרב עמי העולם. יש לכם מלוא הזכות לקיום פוליטי כאומה בקרב האומות האחרות. יש לכם הזכות לעבוד את אלוהיכם בהתאם לדתכם.