לחיי המהפכות שבדרך

פרוץ "אביב העמים הערבי" היה אות הפתיחה ל"עונת המהפכות" הקרבה גם במדינות הדמו-קפיות (ראה טור ממרס 2011). עתה ניתן לבשר, בצער רב, על סיומו של גל המחאות הנוכחי. זה לא קשור למריבות הפנימיות בקרב "מנהיגי המחאה", זה גם לא קשור לאישיות כזו או אחרת מבין "המנהיגים", זה פשוט נובע מחוסר יכולתם המתמשכת לייצר אלטרנטיבה למציאות הקיימת. חשיבותו של גל המחאה הנוכחי יסתכם בעובדה שהעם גילה מחדש את כוחו הרב, עובדה בעלת חשיבות רבה להמשך קידום המהפכות שבדרך. "דור השעתוק" אשר מנהיגי המהפכה הנוכחית משתייכים אליו, לא הצליח להפתיע ביצירת פתרונות מקוריים לבעיות שעל הפרק. הוא כל כך רגיל להעתיק כל דבר שממערבה לכאן, שעדיין לא עזר את האומץ הדרוש לפתח אישיות עצמאית ולהתנתק מחבל הטבור שמתחיל להיכרך סביב צווארו. במקום לנהל את מהפכות העתיד, הם בחרו ללעוס את פתרונות העבר. כמו סביהם הסוציאליסטים ו/או אבותיהם תומכי מדינת הרווחה-הקפיטליסטית, גם הם ניסו שוב לאלף את אותו נמר ונסות לשכנע אותו שהוא חתלתול קטן וחמוד. סיבוב המחאה הבא לא רחוק, גם אם תפרוצנה מלחמות, גם אם תתרחשנה מפולות כלכליות וגם אם חוצונים ירוקים ינחתו בבירתנו הקדושה ויכריזו על הנחת אבן הפינה לבית המקדש השלישי. אין כוח שיכול לעצור את השינוי, יש רק כוחות שיכולים לעכבו אך במחיר כבד מנשוא. המחאה הבאה עשויה להוביל לתחילתה של המהפכה האמיתית. במחאה הבאה חייבים להתחיל ולשמוע את מה שמנהיגי המחאה הנוכחית פחדו לעלות על דל שפתותיהם. שלושה נושאים עיקריים חייבים לעלות לדיון במחאה הבאה:

• "קיימת סכנה מהשתלטות ההון על השלטון. יש סכנה גדולה למדינה דמוקרטית ושוויונית כאשר ההון משתלט על אמצעי התקשורת ועל השלטון." (מבקר המדינה, מר מיכה לינדנשטראוס - 2010). הראשון הוא הצורך ביצירת הפרדות מובנות בין הון-שלטון-עיתון, הצורך. לנטרל את אותו וירוס המשחית את נשמתן של הדמו-קפיות המערביות ומחליש אותן על-ידי יצירת נתק בין כוחו של העם ובין השלטון במדינה.

• "יכולה להיות לנו דמוקרטיה במדינה הזאת, יכול להיות לנו עושר רב המרוכז בידי מעטים - אבל לא יכולים להיות לנו שניהם" (השופט לואיס ברנדייס, ארה"ב, 1856-1941). הנושא השני הוא הנושא ה"גס" ביותר בימי שלטונן של הדמו-קפיות המערביות. הנושא הוא סוגיית "הרף העליון" של הון אותו אזרח בודד יכול לצבור, לפני שיתחיל להוות איום על המשטר הדמוקרטי. משטרים המאפשרים לאזרח בעלות על הון הגדול מזה של כלל הציבור גם יחד, הם משטרים אנטי דמוקרטיים בעליל. מציאות בה הונו של אזרח בודד יכול לשנות תוצאות של מלחמה, לנהל מדיניות עצמאית בנושאי חינוך, בריאות או כל תחום אחר, כשלמעשה אף אזרח לא בחר אותו למשימה, זוהי מציאות נוגדת דמוקרטיה. זו המציאות בה אנו חיים ושאותה חייבים לשנות.

• והנושא האחרון הוא החובה להפחית את הצריכה האנושית ולהכוון אותה. חייבים לסיים את העידן המופרע של מדינות שמייצרות ללא הבחנה כשבראש מעייניהן רק הגדלת ההכנסות, מבלי לבדוק מה מייצרים, מה נחוץ לייצר ובאיזו כמות להתיר לייצר ממה שנחוץ.

הפירורים שמנהיגי המחאות דורשים לקבל מהעוגה לא יחולל שינוי אמיתי. המערכות הקיימות מתנהלות לפי קוד ערכי ורעיוני שאיננו מסוגל להיענות בכנות לדרישות הצודקות של החלש. המנגנון הקיים מאמין שעל החלש להיכחד ושהוא שורד כרגע רק בזכות חסדיו של החזק. בואו נרים עוד כוסית לחיי המהפכות שבדרך.