בין החודשים ספטמבר לדצמבר מתרחשת עונת ההוריקנים ביבשת אמריקה. ברוב המקרים הסופות מתמקדות באזור הקריביים ואיי הבתולה, ולעיתים מתפשטות לתוככי ארצות-הברית (כפי שקרה בשנת 2005 עם הסופה "קתרינה" ולפני כמה ימים עם הסופה "איירין" אשר פגעה בחוף המזרחי של ארצות-הברית).
אין ספק שהאמריקנים הפיקו את הלקחים הנדרשים מהאסון אשר המיטה הסופה "קתרינה" על העיר ניו-אורלינס, אך רמת ההיסטריה בה סוקר העניין בתקשורת היה לא הגיוני. למשל, כל מקרה מוות אשר התרחש על הקו שבין מדינת צפון-קרוליינה לניו-אינגלנד קושר לסופה (למרות שלא היה אישור לכך). התקשורת האמריקנית דיווחה על מינון נמוך של קרבנות (למרות שבפועל הוא היה רב).
וכך, למרות שארצות-הברית התנהלה בהיסטריה שלא מאפיינת מעצמה עולמית, אפשר להגיד עליה כמה מילים טובות:
1) האזרחים ממלאים את הוראות הרשויות ומתפנים מבתיהם;
2) קיימות תוכניות מגירה לשעת חירום המיושמות בשעת פקודה;
3) יכולתם של המנהיגים (ובראשם הנשיא אובמה וראש העיר ניו-יורק מייקל בלומברג) להודות בטעויות ובכך שלא ניתן לפתור כל משבר.
שלושת הדברים הללו לצערי אינם קיימים במדינת ישראל: אין תוכניות מגירה לשעת חירום, המנהיגים לא מסוגלים להודות בטעויות ומעדיפים להידבק לכיסא, ולמרות שישנם אזרחים אשר כן ממלאים את הוראות הרשויות, ישנם רבים שמזלזלים בהם בטענה "יהיה בסדר", ובכך מסכנים את חייהם.
זו גם אחת הסיבות שמדינת ישראל אינה מצליחה להתמודד עם בעיות הפנים שלה. לפיכך, דרושה חשיבה מחודשת לגבי הנושאים הביטחוניים והכלכליים-חברתיים כאחד. ואת זה יוכל לספק הגוף האזרחי אשר יוקם בקרוב ולא מנהיגי ישראל הנוכחיים.
