בתורתנו הקדושה ישנם מספר פעמים שבהם הקב"ה משתמש בביטויים כפולים כדי להדגיש את החובה הבלתי מתפשרת שבמצווה. למה אני מתכוון?, "הוכֵח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז), "שֹום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו), "עשר תעשר את כל-תבואת זרעך" (דברים יד, כב), "הַכֵּה תַכֶּה את-יֹשבי העיר ההיא" (דברים יג, טז). כל המצוות הללו, בצורת ניסוחן באות ללמדנו את החד-משמעיות שבעניין ושאין לנו מפלט מלקיימן, חוץ מאשר אילוץ פיקוח נפש.
ברם, להבדיל מצורת המצוות הללו ישנה בפרשת 'שופטים' מצווה הבנויה בצורה שונה לגמרי: "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ). לו הייתה המצווה הזו בנויה ע"פ המודל של הדוגמאות שהבאנו קודם לכן, היא הייתה צריכה להיכתב: "רדוף תרדוף צדק". לכן, נשאלת השאלה: מדוע המצווה לרדוף צדק נכתבה בצורה שונה? איזו משמעות מסתתרת מאחורי המבנה הייחודי של המצווה הזו?
ראשית, להבדיל מן המצוות הפרטניות הראשונות שנמנו מעלה, צדק היא מטרה כללית - לא רק ליחיד, אלא לאומה כולה. ויותר מכך, התהליך והמאמץ המתמיד הדרוש להשיגה מבטיח את קיומנו בארץ המובטחת. הסייפא של אותה מצווה הינו: "למען תחיה וירשת את-הארץ אשר ה' אלֹקיך נֹתן לך" (דברים טז, כ).
כפל המילים שבמושא ולא בפועל מרמז מספר דברים. ראשית, שצדק אינו יעד אחד, יש צדק א' ויש צדק ב'. הכיצד? הקב"ה ציוונו לנהל מערכת משפט מבוססת על רחמים - על-פי התכונה היהודית שירשנו כבניו של אברהם אבינו. אותה מערכת משפט דורשת, כאשר מדובר בדיני נפשות, שני תנאים מצטברים - גם את קיומם של שני עדים וגם את קיומה של התראה כדי להרשיע אדם ברצח. מערכת משפט כה נוקשה בדרישותיה לגבי הרשעת רוצחים עלולה להותיר רבים מאוד חופשיים. אפשר לטעון שמערכת כזו לקויה מאוד, כי על בסיס מבחן התוצאות היא אינה מצליחה להעניש חייבים רבים, ובכך מסכנת את אזרחי המדינה. ברם, כדי לאזן את המצב הזה, הקב"ה הודיענו שישנן עוד שתי מערכות שמבוססות לא על החסד והרחמים, אלא על הדין - המערכת המשפטית של המלך, ומערכת המשפטית של בית הדין של מעלה, שמוודא שהצדק אכן יעשה.
המלך רשאי לגזור את דינם של אלו שהוא דן כרוצחים ללא קיומם של תנאי המשפט של בתי דין. קרי, הוא יכול להכריע בדיני נפשות ללא עדים וללא התראה, והכל כדי להביא ליראה ולסדר בקרב העם. ברם, כאשר מערכת המשפט של בתי הדין נכשלת וכאשר מלך בשר ודם גם הוא נכשל בתפקידו כשופט-על, כך שהצדק הכל כך נחשק על ידינו מתחמק מידינו, בא הקב"ה ומבשרנו שהוא, כמלך על כל הארץ, כשופט העליון, יסגור את המעגל. כך שהצדק המיוחל ייעשה. כי "ה' צבאות שֹפט צדק" (ירמיה יא, כ).
ואם תאמר שרואים אנו צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם - אל לנו להגביל את עשיית הצדק לעולם הזה בלבד. מעגל הצדק כולל את העולם הבא, כך שהקב"ה קורא לנו להיות שותפיו בעשיית צדק בעולם הזה, והוא ישלים את המלאכה בעולם הבא. כך ש"צדק צדק תרדוף" הינה מצווה עבורינו, ולא פחות, "מצווה" להקב"ה.
עוד צד לצמד המלים "צדק צדק" הינו הרעיון שהביא לנו הנביא זכריה: "אמת ומשפט שלום שִפטו בשעריכם" (זכריה ח, ט"ז). קרי, ישנם שני פנים לצדק -- אמת ושלום. על בסיס זה קבעו חז"ל שהצדק הנשגב יותר, והרצוי יותר -- קרי, זה שמונע טינה ויוצר אחווה ופיוס בין הצדדים -- הינו צדק המבוסס על שלום. ואיזה צדק הוא זה? זה שבנוי על פשרה. כאשר המטרה הינה שלום, הדרך להשיגה הינה דרך משפט המבוסס על פשרה ולא על האמת האבסולוטית.
פן נוסף שבדואליות של המושג צדק המצדיק את כפילות המושא שבתורה מתייחס לדרך שבה ראוי להשיג את הצדק. "צדק צדק תרדוף" מרמז גם על העיקרון הקריטי - צדק בצדק תרדוף. במילים אחרות, המטרה אינה מצדיקה את האמצעים. אין צדק כאשר משתמשים בדרכים פסולות להשיגו. אין צדק במצווה שנקנית ע"י עבירה. את הרעיון הגדול הזה נדרש כל דוד ודור ללמוד מחדש, כל פוליטיקאי וכל איש עסקים - כולנו! כי הדרך לגיהינום סלולה בכוונות טובות.
יהי רצון שמדינת ישראל ומערכת המשפט שלה תרדוף אחר מערכת הצדק האלוקית שקיבלנו מאבינו שבשמים, ותחליף את חוקי המשפט המבוססים על מערכת המשפט של הטורקים, האנגלים והאמריקנים בזו שקיבלנו בהר סיני - "ושפטו את-העם משפט-צדק" (דברים טז, יח).