"אור ליום 1 ביולי 1973 נרצח יוסף (ג'ו) אלון בשכונה שקטה, לא הרחק מביתי בבתסדה שבמרילנד, בפרוורי וושינגטון הבירה. הייתי אז בן שש עשרה, ואני עדין זוכר איך ישבתי בארוחת הבוקר למחרת וקראתי על כך בעיתון המקומי. זעזועי אותו ליל קיץ אלים הרעידו את הקהילה שלנו עוד שבועות רבים אחר כך, ורק לימים הבנתי שגלי ההלם חרגו מתחומי בתסדה ומעולמי הצר" (עמ' 9), כותב פרד ברטון בפתח הדבר לספר.
מסעו המקצועי שהביאו לבחור גם בשל אירוע הדמים ב"מקצוע אכיפת החוק",הביאו לשירות האבטחה של משרד החוץ כסוכן לוחמה בטרור, ובפרשה נתקל ב-1982 כשהצטרף למשטרת מחוז מונטומגרי שבמרילנד שם גילה "(ש)הפשע לא פוענח מעולם, ובאמצע שנות השבעים הוא למעשה כבר נשכח" (עמ' 10). זאת ועוד, "כאשר קודמתי לתפקיד סגן מנהל הלוחמה בטרור בדי.אס.אס. (שירות האבטחה של משרד החוץ-י.ב), ניסיתי לפתוח מחדש את התיק באופן רשמי. המאמץ נכשל. כמעט בכל פינה נתקלתי בקיר אטום"(שם). גם התברר לו שהתיק נסגר ב-1976 וש"סוכן מיוחד בכיר... גם אישר את השמדת הראיות" (עמ' 93).
די בעובדות אלו לעלות חשד שהמפתח לפענוח הרצח דורש פיצוח קונספירציה.
החשדות מתגברים נוכח העובדה שהקליע ש"סיפק את ראיות הזיהוי הפלילי הטובות ביותר.... היה קליע מסוג הקליעים הצבאיים, בקוטר של 0.38 מ"מ, עם תרמיל נחושת"(עמ' 33).
אם חשד מתגנב על ההתנהגות האמריקנים בנושא, יש גם לתת הדעת על התנהגות הגורמים הישראלים לאור הערת המחבר על ציפיות האלמנה דבורה "שחוקרים ישראלים יתשאלו אותה. איש לא עשה זאת. היא חיכתה שחוקרים מהאפ-בי-אי יתקשרו שוב. חלפו חודשים, לשווא. היא נעשתה חסרת מנוחה והחליטה לנקוט יוזמה ולפנות לידידיה בהנהגה הביטחונית והאזרחית, בתקווה לקבל תשובות. בכל פעם נתקלה בשתיקה רועמת, התגובה של ידידים ותיקים של הזוג הייתה כה חריגה, עד שדבורה החלה לחשוד שממשלת ישראל מסתירה ממנה משהו" (עמ' 38).
מה היה לממשלת ישראל להסתיר מאזרחית על רצח בעלה על-ידי ארגון טרור ערבי? מתברר שבראשית 1974 אישרה ממשלת ישראל לבסוף לסוכן אף.בי.אי. לבקר בארץ ולהיפגש עם דבורה לתשאול מפורט. בצדק מעיר המחבר ש"לא ברור מדוע נדרש זמן כה רב להשגת האישור" (עמ' 39). תמוהה גם תגובת השגריר רבין שאמר לה " שאין לה מה לחפש שם (בשגרירות, י.ב) שתחזור הביתה לישראל ותשמור על הבנות" (עמ' 45).
ומה יאמר על כך שכשניפגש המחבר עם בנות אלון לעניין החקירה "פרצו שתיהן בבכי. הן סיפרו לי שמצוטטים לטלפונים שלהן, וכי ייתכן שעצם השיחה איתי מעמידה אותי בסכנה. זה נשמע לי משונה מאוד. מדוע שמישהו ירצה לצותת לטלפונים של בנותיו של ג'ו אלון שלושה עשורים לאחר מותו?" (עמ' 40).
ריח הקונספירציה העולה באוויר מחריף מאוד לאור השיחה בן בנות אלון עם
אפרים סנה ש"האמין שבעת שאביהן שירת כנספח האווירי בוושינגטון, גילה במקרה חפרפרת הממוקמת היטב בממשלת ישראל. מרגל רב ההשפעה זה סיפק מודיעין איכותי לארצות הברית. כאשר ג'ו חשף את פעילות החפרפרת, נרצח בידי סוכן אמריקני" (עמ' 49). לכך אוסיף, שלפני שנים רבות מכר שלי היה עד שמיעה לטענה שאחד משרי ממשלת העבודה היה סוכן אמריקני. אולם טענות ללא ביסוס שיתכן ואינו כלל אפשרי, הינן חסרות נשארות חסרות ביסוס, ואין בהן תועלת.
הספר המושתת על עירוב "קשר הגילוי" ו"קשר הצידוק", מעלה כבר תוך מהלך העלאת הקונספירציה את שמו של ארגון "ספטמבר השחור". אולם בטרם תיבדק היכולת והאפשרות שארגון זה עמד מאחורי הרצח, מעיר ברטון שהרצח היה פחות משנה לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדה, ואינו מסתדר עם העובדה שישראל יצאה "למסע נקם ללא רחם", ומאידך "מסיבה כלשהי ישראל נטשה את אחד מגיבוריה" (עמ' 47). זאת ועוד, "לא מצאתי בתיקי האפ.בי.איי. ראיות מהותיות שמבססות את השערת הטרור הערבי" (עמ' 85). מאידך, מפתח ברטון תפיסה משווה של רצח אלון להתנקשויות אחרות כמו: ניסיון ההתנקשות בקצין האיסוף של המוסד צדוק אופיר בבריסל ורצח ברוך כהן בספרד (עמ' 144).
בספר מבסס המחבר יותר ויותר את התיזה שהיה זה ארגון "ספטמבר השחור" (כיסוי לזרוע הטרוריסטית של אש"פ כארגון מדיני), כמי שעמד מאחורי ההתנקשות. "הריגת גיבור מלחמה ישראלי, שחמק אין ספור מטילים מצרים ומפגזי נ"מ הייתה נחשבת הצלחה אדירה הן ל"ספטמבר השחור" והן לחזית העממית". אולם נקודת המוצא שביקרה תזה זו הייתה ההנחה "שבחקירה הפעילה של הפרשה בשנות השבעים האפ.בי.איי. לא מצא כל קשר בין הרוצח ובין כל אחת מהקבוצות" (עמ' 108), והעדר יכולת מבצעית שלל אפשרות הפעולה על-ידי "ספטמבר השחור".
הפרשה מתחילה להתברר כשיעל, בתו של אלון, סיפרה בשנת 2007 לברטון שהיה "מכשיר מוזר על המדף העליון בספריה" (עמ' 145), ומתיאורה עלה שמדובר בציוד תקשורת להעברת מסרים מוצפנים. בשנת 2009 נודע למחבר מפי הבלש קני מגי (שהיה מהראשונים שהגיעו לזירת הרצח) שפגש את האלוף גור, שאמר לו מפורשות "שאלוף משנה
יוסף אלון היה סוכן של המוסד שהשתמש במעמדו הדיפלומטי כנספח צבאי ככיסוי. גור ביקש שהמידע יישמר בסוד ולא יתועד. וכן אכן היה. למעשה הדוח הרשמי של המשטרה קבע את ההיפך - כלומר שג'ו לא היה איש מוסד (עמ' 147).
אלמנת ג'ו פיתחה תיאוריה, כמסקנה מהמידע שקיבלה או יותר נכון לא קיבלה, שמדינה עומדת מאחורי ההתנקשות. פורד ברטון כותב ש"אם מסתמכים רק על הביצוע הנקי של הרצח ועל המילוט, אפשר לקבל את התיאוריה של דבורה שההתנקשות נעשתה בחסותה של מדינה. אם חוליות ה חיסול של הקג"ב או של הפנתרים השחורים לא היו קשורות לפשע זה, החלופות המציאותיות היחידות היו הישראלים עצמם, הממשלה האמריקנית, אחת ממדינות ערב או ארגון מזרח תיכוני. השמדת הראיות והיעדרה של חקירה ישראלית הותירו את כולם ברשימת החשודים" (עמ' 105- 106).
בנקודה זו מעלה אורי מילשטיין את התיזה שאלון אכן חוסל על-ידי ישראל מאחר שגילה מזימה משותפת של ההנהגה בישראל והנרי קיסינג'ר מארה"ב טרם מלחמת יום הכיפורים לאפשר למצרים הישגים טריטוריאליים מסוימים, שיחזירו לה את "הכבוד הלאומי", ויאפשרו לה להתחיל במהלך מדיני, שבמהלכו תשולב ארה"ב שתהפוך לפטרונתה, מה שאכן היה לאחר מעשה. מכאן נגזר גם אי גיוס המילואים מתוך מחשבה שמדובר רק בהקרבה של מאות חיילים לטובת העניין. לאלון נודעה המזימה והוא חוסל בשל החשש שיחשוף המזימה. זה גם מסביר את תשובת עיזר ויצמן לתביעת אל"מ (מיל) יעקב אגסי שיספר מה ידוע לו על רצח אגסי. לדברי האחרון ויצמן אמר לו:" כשעם ישראל יידע הוא יחטוף שוק!".
מעניין לציין שברטון אכן משרטט מזימה שאלון איים לחשוף אף היא הייתה קשורה למלחמות המודיעין בין ישראל לארה"ב, אך לא היה בכך אלא רק לאחר הרצח הסבר להתעלמות ישראל וארה"ב מהרצח (עמ' 163).
קצה חוט גילה הבלש אד גוליאן (ממפלג "עבריין לא נודע"), כשנתקל במזכר של האף.בי.איי., שלארגון היה מודיע שהשתתף במזימה לרצוח את
גולדה מאיר בנמל התעופה קנדי. המודיע, שאחר כך הסתכסך עם הארגון, זיהה את תצלומו של ג'ו אלון כשהוצג לו - "פגשתי אותו פעמיים בניו-יורק", אמר המקור לאד. וכך נוספה הערה משמעותית "בכל פעם שנשלח למפגש עם הישראלי, הורו לו להביא איתו אישה יפה, גם היא חברה ברשת 'ספטמבר השחור'. אפשר שלפלשתינים נודעה חיבתו של ג'ו לנשים יפות ושהפגישות נועדו, בין השאר לנצל חולשה זו".
ברטון מסביר ש"מהגילוי הזה הסקנו שג'ו ניסה לטפח מקור מודיעיני בתוך תא של "ספטמבר השחור" בניו-יורק. ייתכן שחשב כי פגישות אלה משמשות ליצירת המגעים הראשונים, אבל בני שיחו שיחקו משחק אחר לגמרי. הם טיפחו אותו - כמטרה" (עמ' 150). מעגל המידע נסגר בהודאת הסי.איי.איי. מה-4.8.1978: "התדרוך הבא היה בעניין ההתנקשות בנספח האווירי של ישראל בארצות הברית יוסף אלון... צוין כי מידע שהגיע לידיעתנו שנים לאחר הרצח העלה שפת"ח/"ספטמבר השחור" היה "ככל הנראה" אחראי לרצח, וכי חוליה של שני מתנקשים נכנסה לארצות הברית במיוחד לצורך המשימה הזאת ויצאה מיד לאחריה" (עמ' 157).יחד עם זאת היה סיוע לא פלשתיני לרצח ( עמ' 168),ונשאר עלום שמו של המתנקש (עמ' 169).
הנפתרה תעלומת רצח אלון? ייתכן שבעתיד כשישתחררו עוד מסמכי ארכיונים תינתן תשובה טובה יותר אם זו אפשרית בכלל.