טענות על
רכבת ישראל יש מכאן ועד הודעה חדשה. חלקן הגדול מוצדק לצערנו, אך יש פעמים שהצדק עם הנהלת הרכבת. כזו היא ההשתלחות חסרת הרסן מצד ראשי תנועת המחאה החברתית, על כך שהרכבת משביתה קווים כדי למנוע מאלה הרוצים בכך להגיע להפגנה שנועדה להתקיים במוצ"ש בתל אביב.
זה מזכיר לי את הקונספירציה שהושמעה באשר אחריותו של נתניהו לפיגוע המשולב ליד אילת כדי להסיח את דעת הקהל מהמחאה. כמו כל בעל עניין, יש להם אינטרס לצבור אהדה ציבורית. גם הם מבינים כי ההפגנה אותה הם מכנים "צעדת המיליון" יומרנית, וכדי לרדת מן העץ הם יתלו כמובן את האשמה במספר המשתתפים המועט בהתנהלות הרכבת. הם גם ינפחו כהרגלם את מספר המשתתפים ויאמרו שלמרות השבתת הרכבת, הגיעו כך וכך אנשים [בהערת אגב ייאמר, כי ניפוח מספרים קיים גם בפוליטיקה. השבוע היה זה יצחק (בוז'י) הרצוג, שהתנבא כי העבודה בראשותו תמריא ל-18 מנדטים. הוא כנראה לא למד את הלקח מעמיתו למפלגה בנימין בן-אליעזר, שחזה לעבודה לא פחות מ-25, ואחר כך לא טרח לתת לציבור הסבר מה פשר ה-11 מנדטים שקיבלה].
אם היה מדובר רק במארגני ההפגנה - ניחא. השאלה הגדולה היא מדוע העיתונות, ובתוכה גם עיתונים הנחשבים רציניים, נתנה רוח גבית לסחריר השקרי נגד רכבת ישראל תוך הטחת אשמות קשות מבלי לבדוק את העובדות. חלק מכלי התקשורת עשו זאת תוך שהם רומסים כל בדל של אתיקה עיתונאית, ובמקום למסור סיקור הגון שימשו כשופר לתעמולה שקרית במטרה להתניע את המחאה. אחרים עשו זאת בזדון ואחרים ברשלנות. רוצים הוכחה? בבקשה העובדות:
עורך דין אחד עתר לבג"ץ, בשם תנועת התעוררות, נגד רכבת ישראל שמשביתה את הקווים במוצאי שבת, אבל למעשה לא קיבל דבר אחד שלא היה קודם.
- הרכבות בין נהריה לקריית מוצקין - ממשיכות להיות מושבתות כמתוכנן;
- הרכבות לת"א מירושלים ומבאר-שבע - ממשיכות להיות מושבתות כמתוכנן. קווי האוטובוסים אומנם יתוגברו, אך על התגבור התבשרנו כבר לפני כמה ימים;
- רכבת תגבור נוספת בקו החוף תצא מבנימינה דקות ספורות לפני הראשונה - גם על זה הודיעו לפני כמה ימים. אגב, בכל שאר המקומות שמצפון לבנימינה ועד מוצקין יהיו הנסיעות כרגיל.
בקיצור - אפס השגים. ההשג היחיד היה שבג"ץ בכלל התייחס לעתירה המיותרת.
עבודות הרכבת חיוניות לשיפור התשתיות והשירות, ואי-אפשר לעצור אותן כל אימת שמישהו יבקש. היום רוצים לקבוע לרכבת לפעול בגלל הפגנה, ומחר ידרשו להפעיל אותה בגלל הופעה של זמר מחו"ל או איזה משחק ספורט. הפסקת העבודות הייתה גורמת עיכוב של פתיחת הקו לראשון לציון.
אבל בואו נודה על האמת. בישראל של היום אי-אפשר לקיים צעדה של מיליון איש. אפילו כיכר המדינה לא תצליח להכיל כמות כזו של אנשים, ובצפיפות שכזו מי בכלל מסוגל לצעוד חצי מטר. המקסימום שאפשר להגיע אליו הוא כמה מאות אלפי מפגינים.
ההפגנה הכי גדולה בישראל הייתה בינואר 2001 מול חומות ירושלים העתיקה. בניגוד לשאר ההפגנות, היא לא הייתה נגד אלא בעד - בעד אחדות ירושלים. הגיעו אליה כ-400 אלף איש [וזה עוד בתקופה שבה לא היו טלפונים סלולרים והדיווח הרשמי היה רק לפי המשטרה]. קדמה לה בתחילת שנות התשעים הפגנת ה-300 אלף (בפועל היו יותר) בירושלים נגד הסכמי אוסלו בתקופת ממשלת רבין. מאז שתי הפגנות אלה ועד היום לא נראו בישראל כאלו הפגנות כוח.
מי שמשלה את עצמו כי הוא יכול לגייס כמות כזו של אנשים ועוד להפגנה הנערכת שעה אחרי שיצאה שבת, מאחז את דעת הקהל. עם כל הסימפטיה שיש לחלקים בציבור שומרי המצוות והמסורתיים כלפי המחאה, זו עדיין לא סיבה טובה לצאת מהבית אחרי חמין של שבת. אבל במחשבה שנייה - מי שאשם זה בכלל לא החמין (וגם לא הגשם שלא ירד), אלא רכבת ישראל, כמובן.
