א. יחי ההבדל הקטן בכנס מדעי בארצות-הברית הצגתי לפני כמה שנים מחקר, שהשווה בין הצבא האמריקני לצבאנו, וסיכמתי שההשוואה אינה תקפה כיוון שאין שום דמיון בין התרבויות, בין הארגונים ובין הנסיבות. ובכל אופן, ההשוואה הייתה מעניינת. כיום השוואה בין מדינות ובין תרבויות הנה כמעט דרישת חובה בכל מחקר אקדמי. חכם לומד מניסיונם של אחרים. אינו מעתיק כמו שוטה, אלא לומד. מעל כך כתב אחד העם במאמרו הנפלא, "חיקוי והתבוללות" (תרנ"ג - 1893).
כך, אי-אפשר לדרוש מצבאנו, שיחקה את הנורמות האתיות של אחרים. אחרי הכל ידוע (כנראה, רק בין הירדן לים בקושי), שהוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. בצבא קנדה מועמד לרמטכ"ל הודח מהצבא, ועומד לדין צבאי ולדין פלילי כיוון ששכב עם חיילת, שהייתה תחת פיקודו. כמעט כל מפקדי צה"ל בעבר ובהווה יישבו בכלא, אמר לי חבר ... מועמד בטוח לרמטכ"ל צבא בריטניה, שהיה גיבור מערכת פולקלנד, התפטר מהצבא הבריטי יום לאחר שנתפס במיטת אשת איש. קוראים לזה בסלנג הצבאי האנגלו-סקסי, "סעיף אוריה". ולמי ששכח - כבשת הרש, שמואל ב' י"א-י"ב.
כמה חודשים אני מפרסם בהתמדה פרשיות של הדחת מפקדים בכירים - מפקדי ספינות, מפקדי טייסות ומפקדי יחידות - ב
חיל הים האמריקני. הפקד היוצא של חיל הים האמריקני אפילו הסביר, במכתב פרידה לאנשיו, שאינו מוכן להתיר את הרסן. אשתקד הדיח חיל הים האמריקני שבעה-עשר מפקדי יחידות, והשנה - כבר שמונה-עשר הודחו, ועוד נותר שליש שלם...
ג'יי, קפטן במילואי חיל הים האמריקני וחבר, אמר לי, שזה סביר. אחריות המפקד נעצרת במרחב שמעל לכתפיו, כיוון שבים יש לו סמכויות עצומות.
לא יהיו לנו מפקדים בשיטה זו, אמר לי ג', מפקד בכיר ב(מיל.), שגם הוא חבר.
ויכול להיות אחרת: ניפטר מהזיבורית - בלשון הימאים, מי נטל - ולהבא יהיה מחננו טהור. ואין מה להצטער על השבבים שיעופו לכל הרוחות, וגם לכלא. הם בלתי-ראויים בעליל.
אצלנו הנורמות מעוותות - הדג מסריח מראשו, ומשפט הוגן ושוויון בפני החוק הנן רק ססמאות הקרב, שבהן מחסלות המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט (גם הצבאיות) את אויבי העלית. ו
כבוד האדם הוא חלום בהקיץ ושם של חוק, שנועד להציק לאויבי העלית בלבד.
אצלנו אלוף, שהורשע בעבירות מין, שמר על דרגותיו - כי השופטים האמינו לשקריו בדבר מעשי גבורתו, שבדה, ולא היו מעולם; אלוף, שנתפס במועדון חשפנות, לא נזרק בבושת-פנים; ותת-אלופים, שנתפסו בדיווחי שקר, טענו בצדק, כך נוהגים כולם. ואיני מזכיר את כל זיופי הדיווחים המבצעיים, אלא רק מעט מעשים פליליים, או לא-אתיים.
מפקד יחידת תחזוקה בחיל הים האמריקני הודח בשל הוצאת ציוד מרשות החיל ושימוש בציוד של החיל שלא למטרותיו. ואצלנו דיווחה
כרמלה מנשה בקול ישראל (אחד בספטמבר), כי אלוף-משנה, מפקד יחידה בפיקוד הצפון, הורשע בבית-דין צבאי מיוחד ב"התנהגות שאינה הולמת בכך שמסר לשני קצינים אחרים שני זוגות אופניים יקרים, שהוענקו ליחידה - לרווחת משרתי הקבע [ביחידתו] - ונטל זוג אופניים [מהיחידה] לשימושו הפרטי... ו[בבית-הדין הצבאי המיוחד] קבע, כי מדובר בהפרת נורמה פיקודית ובסטייה מרמת ההתנהגות המצופה מקצין בכיר. עם זה, הקצין זוכה מעבירה של מרמה והפרת אמונים [ההדגשות שלי - אב"ץ].
מעניין לשמוע מה יהיה גזר-דינו של הקצין הבכיר. בוודאי, יתבקש לכתוב מאה פעם, "אסור להיתפס".
ועוד משהו של כרמלה מנשה (30 באוגוסט): "צה"ל השעה מתפקידו רס"ר משמעת, שנהג להכות את חייליו ולקלל אותם, ויבחן את המשך שירותו ב[צבא] קבע". ולהבדיל, משמר החופים האמריקני העביר תיקים על התעללות בימאיו לדיון בבית משפט אזרחי, כיוון שלא ראה שום הבדל בינה לבין אלימות פלילית לשמה.
כנאמר, יחי ההבדל הקטן!
ב. טוב (גם) למוסלמים בארצות-הברית רוב מעשי הטרור בעולם נעשו על-ידי מוסלמים נגד מה שהם קוראים בטעותם, "כופרים" (והרי כופרים הם, לפי הקוראן, רק שאינם מאמינים באל אחד). לכן, מיתממת הטענה, שהחוקים והאמצעים נגד טרור הנם גזעניים. יתר על כן, האידיאולוגיה המוסלמית הקנאית (עיינו בערך אל-קאעידה), שרואה בהחזרת כל שעל, שהיה אי-פעם בשלטון מוסלמי (הבלקן, ספרד, דרום צרפת וכיו"ב) כיעד ראשוני בהתפשטות המוסלמיים. לכן, גישה מיתממת בנוסח הנשיא אובמה, שאין כל איבה בין העולם המוסלמי לבין העולם, מטעה ועתירה בזדון.
כעשר שנים גואים בארצות-הברית רגשות אנטי-מוסלמיים - למרות שהחוק האמריקני אוסר על גילויי שנאה. לכן, חשוב לבדוק מה חושבים המוסלמים בארצות-הברית על שכניהם ועל תרבותם. מעריכים, כי בארצות-הברית חיים 2.75 מיליוני מוסלמים - כאחוז מאוכלוסיית ארצות-הברית. אין נתון רשמי על כך, כיוון שהחוקה האמריקנית אוסרת לשאול במפקד האוכלוסין מה דתו של הנשאל. נראה, כי רוב המוסלמים האמריקניים היגרו לארצות-הברית והם גברים וצעירים יחסית לאוכלוסיה האמריקנית.
יותר מחצי מהמוסלמים בארצות-הברית סבורים, שהחוקים נגד טרור מיועדים נגדם - קובע סקר של מרכז המחקר פיו (Pew Research Center), שפרסמה סוכנות הידיעות אסושייטד פרס (AP). בה בשעה מרוצים רוב המוסלמים מחייהם בארצות-הברית. בין השאר, מצא הסקר, כי המוסלמים חשים איבה כלפיהם וכלפי רצונם להקים מסגדים בערי ארצות-הברית. "המוסלמים מרגישים כיצד הם נמצאים במצור כשהרגשות נגדם גואים בחברה האמריקנית", אומר איברהים הוּפר, דובר של קבוצה מוסלמית לזכויות האזרח - "בעיקר, לאחר אירועי הטרור באחד-עשר בספטמבר".
52 אחוזים מהמוסלמים באמריקה סבורים, כי הממשל מכוון את מאמצי הלוחמה נגד טרור נגדם. 43 אחוזים דיווחו, כי נתקלו ביחס מטריד במקומות שונים בשנה האחרונה - כולל קריאה בשמות גנאי. ואותו השיעור מציין, כי הלוחמה נגד טרור הנה מאמץ כן אמריקני להתגבר על איום אמיתי. 41 אחוזים מהם סבורים, כי הממשל אינו כן במלחמתו בטרור. בכהונת נשיאות
ג'ורג' בוש הבן חשבו 55 אחוזים מהמוסלמים באמריקה, שממשל כן בלוחמתו בטרור, ורק 26 אחוזים חשבו שאינו כן.
כאמור, 79 אחוזים מהמוסלמים באמריקה מרוצים מחייהם במדינה, למרות דיווחים על הטרדה ועל פגיעות במסגדים באזורי מגוריהם. 56 אחוזים מהמוסלמים באמריקה מרוצים ממגמת הממשל - לעומת 38 אחוזים לפני ארבע שנים. להשוואה - רק 23 אחוזים מהציבור האמריקני מרוצים ממדיניות הממשל.
כמו אצלנו, מעדיפים המוסלמים בארצות-הברית להעביר את הדיון לפסים משפטיים ולשיח של זכויות, שמתנערים לחלוטין מן ההקשר - למשל, הטבח, שעשה פסיכיאטר צבאי מוסלמי בחבריו לנשק בבסיס פורט הוד בטקסס, או אירועי הטרור באחד-עשר בספטמבר. ויש תמימים ואנשי זדון, שמשרתים את כוונותיהם.
ג. "לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם" האבטלה בישראל ירדה לרמה של חמישה אחוזים ברבעון השני של 2011 - הנמוכה ביותר מזה 28 שנה - דיווח גד ליאור במוסף "ממון" של
ידיעות אחרונות (אחד בספטמבר). ברבעון הראשון של 2011 האבטלה בארץ הייתה רק שישה אחוזים.
לכאורה, הישג כביר, שאין רבים כמותו בעולם המערבי כעת. לכן, צריך הכתב למתן את התפעלותו. אחרי הכל הוא עובד בכיר מאוד עבור אדון נוני מוזס ולא עבור ציבור הקוראים, שרוצה לדעת ולא לקבל שטיפות-מוח מנוני מוזס, שהחליט להיפטר מ
בנימין נתניהו, שמפריע לו לעשות עסקים, ולהתעשר עוד על חשבוננו. ליאור מתבכיין על כך, שהנתון אינו משקף את המצב בישראל, כיוון שאינו מכיל נתונים על ערבים ועל חרדים, ומספר, שישראלים נכנסו לעבודה במקום
עובדים זרים, שעזבו את הארץ, ומקבלים משכורות נמוכות ובמשרות חלקיות.
מעניין מה היה קורה, לו הנתונים היו רעים ...
חשוב לדעת לקרוא עיתונים, ועוד יותר חשוב לדעת מי כותבם ולמה הדברים מפריעים לו - "והיה ... לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם ולצנינים בצִדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר ל"ג, נ"ה).
ד. בידוי ראיות כשערכתי את מערכות, כתב-העת של צה"ל, לפני כעשרים שנה, העבירו אליי מחקר של רס"ן ((מיל.)) שמואל אבנרי, קודמי בתפקיד סגן עורך מערכות, שהפריך את המיתוס של הפקת לקחים בצה"ל. אבנרי כתב את מחקרו עבור מפקדת תוה"ד - תורה והדרכה - בצבא, שירשה את מחלקת ההדרכה (מה"ד). מאמרו היה כה בעייתי - עד שהחלטנו לפרסמו בעריכה קלה (אבנרי כותב מעולה בעברית מדהימה ביופיה) בלבד בגיליון מסווג, שהוציא בית מערכות.
לקראת יום השנה העשרים וחמישה למפלת צה"ל במערכת שלום הגליל, נדפס המאמר של אבנרי בגרסה לא-מסווגת במערכות, והוא ראוי מאוד לקריאה. בינתיים העלה בית מערכות את כל גיליונות מערכות - מהראשון, שיצא בתחילת ספטמבר 1939, ועד האחרון שבהם - לרשת, וכל מאן דבעי יכול לקרוא את העבודה המדהימה, שאני גאה בחלקי הקטן בה.
אני מזכיר את המאמר של אבנרי, כיוון שמדי פעם משקרים ראשי מערכת הביטחון בריש גלי, ומבטיחים את מה שלא נעשה מעולם: צבא היבשה הישראלי אינו מפיק לקחים, ומבזבז במצח נחושה את כל מה שנלמד בדם רב ובזיעה מרובה במלחמות ישראל. כך, היה, וכך יהיה. לכן, אנחנו מובסים כבר בכל מלחמותינו, נגד כל אויב ובכל החזיתות יותר מחמישים שנה.
דני גז מכפר-סבא למד זאת על בשרו, כשאחי, גיסתו וחבריהם נרצחו בפיגוע בכביש 12 ליד אילת. עתה הוא תובע את התפטרות אלוף טל רוסו, מפקד פיקוד הדרום, שהודה באחריותו למחדל. "אתבע את טל רוסו אישית", הבטיח גז בראיון למקומון קול הכפר בכפר-סבא.
"דני גם הביע תרעומת קשה על כך שמאז הפיגוע אף אחד מהצבא לא הגיע לתחקר אותו על האירוע, כמי שהיה עד ראייה לכל התופת" - מדווח מיכאל פרוסמושקין בקול הכפר - "'אני יודע הכל מה שהיה שם ... מכעיס אותי, כשאני, כמי שהיה באירוע, שומע את השקרים לגבי מה שהיה שם. אני לא ישן בלילות בגלל זה. שמישהו יבוא וישמע אותי. זה פשוט מקומם". עוד הוא ציין כי "אם מישהו, בעל סמכות, היה מדבר אתי ומשכנע אותי שהדברים לא היו כך. הייתי עוזב את הכל. אבל אף אחד מהגורמים המוסמכים לא מדבר אתי". דני הדגיש כי "אנשים שלא מוכנים לקחת מקדם ביטחון צריכים לשלם על זה. דבר כזה לא יכול להיסלח".
פרוסמושקין שוחח גם עם אחד מבני משפחת קרלינסקי [ששניים מהם נרצחו בפיגוע במכונית, שנסעו בה עם בני משפחת גז]. הוא סירב להתראיין, אך הסכים לומר "שהוא בגישה מתונה יותר מזאת של דני גז".
"פנינו לדובר צה"ל וביקשנו לקבל את תגובת הצבא לטענות שהשמיע דני ... דובר צה"ל בחר שלא להתייחס פרטני לכל את מהשאלות שהצגנו בפניו ורק מסר כי 'האירוע כולו נמצא בבדיקה יסודית ומעמיקה [ודאי - כמו תמיד - אב"ץ], מסקנות יופקו בסיום התחקיר והחלטות יתקבלו בהתאם [כלומר, הפסק לבלבל לנו את המוח - אב"ץ]'".
איני מכיר את דני גז, ואיני מתכוון לשופטו באבלו. מציע לו לקרוא את מאמרו של אבנרי בטרם יבקש ממערכת ביטחוננו הכושלת לחדש משהו במנהגיה. המערכת עוד תעשה ממנו מר-נפש וחולה-נפש, ותיעזר בכל הכלים העומדים ברשותה להכותו קשות, כיוון שעמד כמו הילד הקטן, וצעק, שהמלך עירום. לכן, אם רוצה דני גז לעמוד בסורו - עליו להיות שווה-נפש לרפש, שעוד מעט תטיל עליו.
והמלך עסוק כעת בבידוי ראיות ובשיבוש ממצאים - כרגיל במקומותינו - לכן, אינו מוכן לדבר עם דני גז. ממתי הוד מעלתו צריך לדבר עם סתם צמית מסכן, שחושב משום-מה, שהמלך היה אמור להגן על חיי הנוסעים בכביש 12?!
דני גז, התבגר! תפקיד המלך להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים, תוך ליקוק עכוזי הממונים עליו, ותו לאו.
