שלושה מבני קבע שהוקמו ביישוב מגרון ללא היתר בנייה ושלא כדין - נהרסו אמש (4.9.11) בידי המדינה, בעוד אלפי מבני קבע הפזורים ברחבי הנגב - נמסרים על מגש של כסף לידי מי שבנו אותם ללא היתר, על אדמות שאינן שייכות להם ובניגוד לכל דין, ועשו בהן שימוש בלתי חוקי מאז הקמת כל בית ועד להעברתו לחזקת העבריינים. רשות מנהלית לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה על סמך ציות וקיום החוק, אלא היא חייבת גם למנוע אפליה ולנהוג כלפי הציבור בתום לב וביושר. מה שנעשה במגרון רחוק ממנהג ראוי של רשות מנהלית, אבי אבות האפליה, ובגדול. אי-אפשר שלא להשוות בין הכשרת שרצי הבנייה על אדמות המדינה בנגב ומסירתם לעבריינים בסיטונות, כאשר מנהל מקרקעי ישראל היה אמור לנהל קרקעות אלו כרכוש של מדינת ישראל, לבין הריסת שלושה (תספרו טוב, כדי שתשוו) - שלושה מבני קבע במגרון, שבתנאים אחרים יכלו לקבל היתר וכל זאת במנותק מציונות ויישוב הארץ, אלא סתם השוואה על-פי הקריטריונים של חוקי הבנייה. לא רק בגלל הפער הכמותי, אלא גם בגלל המחדל העצום של מנהל מקרקעי ישראל האמור לנהל את קרקעות המדינה, ונקרה לידיו הפרויקט הגדול ביותר והחשוב ביותר שיכול להיות - ודווקא אותו זנח שלא לטובת מדינת ישראל, בשירותיה הוא פועל. כל זה (הזנחת המנהל) עובר ללא חקירה, ללא בדיקה, ללא נגיעה בממ"י וכמעט ללא סימני שאלה. לא היה כדבר הזה לו היו קרקעות אלו מנוהלות על-ידי גורמים פרטיים, ולאור זאת לא ברור לשם מה עדיין זקוקה מדינת ישראל לגוף הענק והמסורבל, הפוגע בנכסי המדינה, וככל שהפגיעה יותר גדולה - פחות מבקרים אותה, מטעמים פסיכולוגיים, אינטרסנטיים ואחרים, שהם כולם שיקולים זרים של רמיסת אושיות המשפט והצדק וכניעה טוטאלית לעבריינות ולסחיטה באיומים. האיומים - לא ייתמו על-אף קבלת האתנן בכזו קלות, ואולי בגלל קבלתו בדרך זו. ועל האיומים יספרו, ומספרים, מי שמשלם דמי חסות עבור שמירת החנות שלו בבאר שבע, ומי שרכבו לא רק נגנב בנסיעה ברחבי הנגב - אלא נשדד, תוך השלכת הנהג והנוסעים בכוח הזרוע לצידי הרחוב, ושיגידו תודה שלא נפגעו בנפש, ושיברכו הגומל. ההשוואה מדברת בעד עצמה אל מי שמוכן לשמוע.