אלוף פיקוד העורף, אייל אייזנברג, מזהיר כי המהפכות בעולם הערבי מעלות את הסיכון למלחמה כוללת וטוטלית. לדבריו, מה שהוא מכנה "אביב העמים הערבי", עלול להפוך לחורף איסלאמי רדיקלי. רוח דבריו של האלוף מחדד את ההבנה: או שנהיה תלויים זה בזה, או זה לצד זה. האם דבריו של האלוף אייל אייזנברג מפתיעים?, מתברר שלא. רבים צפו את הסכנה. ביניהם אני חפץ להזכיר את דבריו של איש אמיץ מאוד, אחד משני ניצולי השואה המפורסמים ביותר בארץ ובעולם, הלא הוא יוסף (טומי) לפיד ז"ל.
בספר שכתב
יאיר לפיד, 'זכרונות אחרי מותי', המספר את סיפור חייו של יוסף (טומי) לפיד, מצאתי קריאה מהממת שחובה עלינו לאמץ לקראת המלחמה המתגבשת והולכת. וכך כותב יאיר לפיד, מפי אביו המספר על עצמו: "חשרות מלחמה החלו לרחף בשמי אירופה. בדצמבר 1937, ביום הולדתי השישי, פרסם אבא בעיתונו שיר שכתב לכבודי. הוא נקרא "ילדי הקטן" והשורות האחרונות שלו (בתרגומו של איתמר יעוז קסט) אמרו כך:
אך שמע ילדי - אתה אל תתן גווך למכים !
כי אין ערך לדמעות ואין ערך לבת - הצחוק;
בקום עליך אויב ומתנכל - קפוץ אגרופיך ושיניך חרוק,
עד אשר תשיב מכה תחת מכה, בעוז רוח לבלי חוק !
רק אל תתן גווך למכים!
אני מזכיר לכולנו כי יוסף (טומי) לפיד היה סופר, עיתונאי, ופוליטיקאי ישראלי ידוע ומפורסם בארץ ובעולם כולו. הוא היה ראש מפלגת שינוי, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים בממשלתו השנייה של
אריאל שרון. לאחר שיוסף (טומי) לפיד מונה ליו"ר 'יד ושם', ב-2007, הוא נשא את הנאום המרכזי בהר הרצל ביום השואה. וכך סיים אותו במילים הבאות:
"שישה מיליון מתים מדברים אלינו מן האדמה. "חשבנו" הם אומרים לנו, "שזה לא יכול לקרות. סמכנו על טוב לבם של אחרים. האמנו שיש גבול לטירוף. כאשר התעוררנו מהאשליות כבר היה מאוחר מידיי. אל תלכו בעקבותינו". העולם הנאור מייעץ לנו להיות פשרנים ולקחת סיכונים למען סיכויי השלום. ואנחנו שואלים את העולם הנאור, אנחנו שואלים ביום השואה את כל אלה שמטיפים לנו מוסר: ומה תעשו אם ניקח סיכונים ונקריב קורבנות ונשים בכם את מבטחנו? - ומשהו ישתבש? מה תעשו אז? תבקשו סליחה?תגידו "טעינו"? תשלחו תחבושות? תפתחו בתי יתומים עבור הילדים ששרדו? תתפללו לעילוי נשמתנו?".
בספרו, ממשיך יאיר ומספר על השנים בהן חי אביו יוסף (טומי) לפיד תחת המשטר הקומוניסטי. שנים אלה הותירו באב, התנגדות פנימית עזה, כמעט אלימה, כלפי אנשים המדברים בשם הצדק. וכך נכתב בשמו של האב:
"בהיסטוריה האנושית נעשו פשעים בשם הצדק יותר מאשר בשם כל נימוק אחר. תחושת הצדק הא-לוהי הייתה השמן על מדורת האינקוויזיציה. תחושת הצדק הגזעי הייתה השמן על מדורת הפאשיזם. תחושת הצדק החברתי הייתה השמן על מדורת הקומוניזם. הצדק הוא הפושע הגדול בתולדות העמים, כי בשם הצדק מותר לעשות מה שאסור לעשות בשם החסד והרחמים".
בין השנים 1979-1984 בהיותו מנכ"ל
רשות השידור אכף איסור על ראיונות עם אנשי אש"ף. בנאום הנזכר לעיל שנשא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2007, הזכיר גם מעשי ג'נוסייד שנעשו מאז השואה ושהעולם הגיב אליהם בשתיקה, כמו גם בדרפור. הוא גם התייחס לאירן והדגיש כי
אחמדינג'אד מתכנן שיעמוד לרשותו אמצעי השמדה, שבהשוואה אליו, תאי הגזים באושוויץ הם רק מקדמה.
וכך חשב על הערבים וכך נכתב בשמו בספר האוטוביוגרפי שבנו כתב עליו: "איני מאמין לערבים. הם מעולם לא קיבלו, ולעולם לא יקבלו, את נוכחותנו כאן. האם יש למישהו ספק בכך שאילו יכולים היו, כבר מזמן היו רוצחים אותנו עד האיש האחרון? זוהי מחשבה לא נעימה, ואולי גם לא נאורה, ועל כן מעדיף השמאל להדחיק אותה, כדי שיוכל להמשיך להעמיד פנים שהסכסוך מתנהל בעצם בסקוטלנד או בהאג. .. איני איש שמאל מפני שהפתרון שלהם - לוותר על חלום המדינה היהודית למען מדינה דו-לאומית - הוא חסר לב".
על ערפאת סבר שטוב שאיננו. ערפאת לדידו של יוסף (טומי) לפיד הוא איש שרצח אלפי ישראלים ויהודים ובעצם הוליד את הטרור הבינלאומי, אל-קאעידה זה המשך של מה שערפאת החל כשיטת מאבק. הוא קבע כי ערפאת ייזכר בהיסטוריה כאבי הטרור הבינלאומי.
והנה אבחנת האב החדה כתער הנוגעת לעצם קיומנו ולעצם האיום הגובר למלחמה כוללת, טוטלית, שעשויים להשתלב בה אמצעי השמדה המוניים ואף נשק גרעיני:
"הפוליטיקלי קורקט המפורסם אוסר עלינו לדון בעובדה שהבעיה הגדולה שלנו היא האיסלאם. אילו היה מדובר רק בשאיפות הלאומיות של הפלשתינים, כבר היינו מגיעים אתם מזמן להסכם. א-לוהים ואללה יודעים שהצענו להם יותר ממה שהעזו פעם לחלום עליו. אלא שעל כל פלשתיני חילוני המעוניין בפתרון, נולדים שני מאמינים קנאים שרוצים במותנו. האיסלאם הפאנאטי יצא למלחמת שמד נגד כל מה שהעולם המערבי מייצג: החירות, הדמוקרטיה, השוויון, המדע, הטכנולוגיה, הפמיניזם, הקדמה.
בין חמישים ושבע מדינות האיסלאם אין כיום דמוקרטיה אחת. כולן שקועות בדיקטטורות חשוכות פחות או חשוכות יותר, אכולות שחיתות, אכולות עוני, אכולות שנאה, ובעיקר - אכולות קנאה. האיסלאם ניסה בעבר פעמיים לכבוש את אירופה - פעם כאשר כבש את ספרד ופעם כאשר הגיע עד שערי וינה - ובשתי הפעמים נכשל.
"בשבע מאות השנים האחרונות", כתב פעם באומץ הפרופסור מיכאל הרסגור, "לא תרם האיסלאם שום תרומה ממשית לתרבות האנושית, להגות, למדע, לרפואה, - לשום גילוי שממנו מורכבת ציוויליזציה ראויה לשמה. ואף כי מאות מיליוני מוסלמים ברחבי תבל (וגם בישראל) חיים בשלווה כאזרחים מן השורה, הרי אלה שמתיימרים לייצג אותם, מובילים את המאמינים התמימים, בשם הג'יהאד, לקטסטרופה שאולי לא הייתה כדוגמתה בתולדות האדם".
ומסכם יוסף (טומי) לפיד ז"ל: "לא האיסלאם לכשעצמו הוא אויב האנושות, אלא האיסלאם הפנאטי, המיליטנטי, שלא מוצא פורקן לתסכוליו אלא בהרס טוטאלי של הציוויליזציה המערבית, המזכירה לו את כשלונו. בניגוד לכל ההכחשות המתחסדות, אנחנו עדים כיום למלחמת דתות, למלחמת תרבויות, ולמלחמה בין שתי ציוויליזציות".
תודה ליאיר לפיד על ספרו המחכים ומעורר השראה. תודה ליוסף (טומי) לפיד ז"ל על שדיבר וכתב והזהיר. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. איש אמיץ שדבריו מהדהדים וקוראים לנו להתכונן. ולנצח.
