שנת לימודים חדשה בסימן רפיסות ארגוני המורים

בארבעים שנות עבודתי החינוכית הכרתי רק מסלול העסקה אחד - מורים המועסקים על-פי הסכמים קיבוציים. בעשרים השנים האחרונות ניתן לראות כיצד התפתחו כבר שלושה מסלולי העסקה במערכת החינוך:

• מורים המועסקים על-פי הסכמים קיבוציים.

• מורים המועסקים על-פי הסכמים אישיים, שנעים בג'ונגל של תעסוקה בין חוזים מועדפים ובין אוקינוס של כל מיני חוזים מבישים.

• מורים המועסקים באמצעות חברות עירוניות ובאמצעות קבלני משנה שונים ללא תנאים סוציאליים, ובחלק של המקרים על בסיס ארעי, וללא כל הודעה מוקדמת, מופסקת העסקתם. מדובר במורים שאינם חשים יציבות תעסוקתית.

עצם העובדה, שנוצרו במערכת החינוך שלושה מסלולי העסקה, זה כשלון של שני ארגוני המורים בישראל שלא עמדו בפרץ ומנעו זאת . ואפשר היה למנוע, אם היו מתגייסים בנחישות למאבק למניעת שלושה מסלולי העסקה. משלושת מסלולי העסקה, המסלול השלישי הוא הבולט ביותר בחוסר ערכיותו הפדגוגית והוא גם גדול מאוד בהיקפו. זה מסלול המעסיק כ-13,000 עובדי הוראה. אסור היה שמסלול זה יבוא לאוויר העולם, הוא כתם חינוכי-פדגוגי על גבו של התלמיד והוא כתם של חרפה הפוגע במעמדו של המורה. בואו התאפשר עקב אי תגובה של הסתדרות המורים וארגון המורים. המסלול השלישי נגוע בכל הנגעים של תופעות, שבינן ובין חינוך אין בכלל קשר. קיימת בו תופעה של פעילות תאגידים , עמותות וקרנות בתוך בתי הספר. במסלול זה בולטת תופעה מחפירה של מתן חסויות לפעילות חינוכית ולימודית ללא(!!!) הכוונה מרכזית של משרד החינוך ובנוכחות של פיקוח ננסי ומקרי בלבד. פעילויות אלו מתקבלות בברכה בעיקר בישובי פריפריה ובישובים לא מבוססים, המוכנים לעסקות של משרד החינוך המוכר שירותי חינוך לאותם גופים. מי שסובל במיוחד זה המורה המנוצל, העובד בתנאי עַבְדוּת ונפגע גם התלמיד המקבל שירות, שנעדר כאמור כמעט לחלוטין כל פיקוח, וכל זה בשתיקה מוחלטת של ארגוני המורים. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמערכת החינוך בישראל מבוססת, עדיין, על תשתית ציבורית חזקה. מרבית שעות הלימוד הן במימון ציבורי, ומרבית המורים מועסקים על-ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות. אך כתב האשמה החמור הוא נגד שני ארגוני המורים העומדים מהצד ולא מנעו כרסום מגמה, שהיא כבר אינה זוחלת, היא רצה לעבר ההפרטה, לעבר הפעלת מערכות חינוכיות באמצעות עמותות וקרנות הקונות שירותים חינוכיים ולימודיים ומפעילה אותם . ואגיד פעם נוספת, שהאצת הכרסום בחינוך הציבורי זו הפקרת מורים רבים לתנאי העסקה מחפירים המביישים את מקבל השכר. כניסה למערכת השעות הבית-ספרית של חברת "אריסון" להפעלת תוכנית של הכשרה לחיים זו פריצת ההגנה על המרחב החינוכי בפני התמסחרות. חשוב לי מאוד, שילמדו תזונה בבתי ספר. אבל העברת שעורי תזונה לידיה של חברת "פרולוג" - המייצגת חברות מזון, קוסמטיקה ותרופות - זו כניסה דרך הדלת האחורית של תאגידים בהפעלת תוכניות לימוד. יש לי הערכה רבה לחברת "טבע", אבל תאגיד אינו רשאי להפעיל מערכת לימוד בכימיה . שתיקת ארגוני המורים לנוכח תופעה זו היא מעילה בשליחותה הציבורית. הצבעתי רק על דוגמאות ספרות של תופעות לא חינוכיות, שמשרד החינוך מבצע בהסכמה שבשתיקה של ארגוני המורים, כמו מתן זריקות מרץ לחינוך האפור המופעל באמצעות הכלי, שקיבל "הכשר" ושמו בישראל "תל"ן" - "תוכנית לימודים נוספת", הממומנת על-ידי ההורים ובחלקו גם על-ידי משרד החינוך. מסקר שערך המכון ליזמות במכללת בית ברל לפני כשנה ב-449 בתי ספר, שבכל אחת מהן מופעלות לפחות שלוש תוכניות מתברר ש-58% מהמועסקים אינם בכלל מורים(!!!). יתר 42% של המועסקים הם מורים העובדים בשכר שהוא פחות משמעותית משכרה של עוזרת בית. וחשוב להדגיש שחלק הארי של פעילויות אלו הן חלק ממערכת השבועית שמקבל התלמיד. והן הקלה משמעותית על תקציב משרד החינוך, המספק בשכר שעות הוראה זולות חלק ממכסת השעות שמקבל התלמיד. תופעות מופקרות אלו לא היו יכולות לקנות להן אחיזה, אם ארגוני המורים היו משלבים מאבק ערכי על דמותה החברתית של מערכת החינוך עם זכויותיו של המורה. בכאב אני מתייחס לקיומן של זרועות דורסניות, המקדמות את מפלצות ההפרטה, שחודרות למערכת החינוך. הן כבר נושאות באמתחתן אלפי מורים. מורים השואלים איפה ארגוני המורים שיעמדו בפרץ. לצערי, ארגוני המורים יחד עם משרד החינוך תרמו לקיומם של חוטבי עצים ושואבי מים במערכת, שאין להם גם זכות בחירה לארגוני המורים. כגימלאי, ששנים רבות אינו עובד במערכת, אני מאחל למערכת החינוך - שהיא כה יקרה לי - שתחזור למסלול העסקה אחד ויחיד, מורים המועסקים אך ורק באמצעות הסכמים קיבוציים וללא הקומבינות של עולם ההפרטה.