אחד הסיפורים הפחות נפוצים בהם נתקלתי בימים שאחרי האסון היה קשור לבית ספר לילדים בגילאי 14-2 ששכן לא הרחק מבנייני התאומים. הורים רבים שעבדו בבנייני התאומים הביאו את ילדיהם מדי בוקר לבית ספר זה ומשם המשיכו ליום עבודתם. כך קרה גם באותו בוקר של ה-11 בספטמבר. רובם הגדול של הילדים היה בחצר בית הספר כאשר המטוס הראשון פגע בבניין הראשון. הם צפו גם בהתנגשותו של המטוס השני והטראומה החלה! רק עם תחילת קריסת הבניין הראשון הבין צוות המורות והמטפלות שהוא לא יכול להישאר בחצר בית הספר והתחילה מהומה, צעקות והיסטריה להכניס את הילדים חזרה לבניין לקומת הקרקע. נפילת הבניינים וההיסטריה הפכו את הטראומה הראשונית לטראומה קשה יותר. אך כאילו לא די בכך - ההורים שבאותו יום לא הלכו לעבודה, הגיעו מיידית לאסוף את ילדיהם המבועתים ואילו הורים שבן-זוגם נעדר השאירו את ילדם בבית הספר וניסו למצוא את בן-זוגם, מה שעיכב את הגעתם ויצר אצל הילדים פחד נוראי ושאלה "האם מישהו חי כדי לבוא לקחת אותי?".
בתום מספר ימים לפיגוע נסעתי עם 11 דוקטורנטים שנבחרו מכל רחבי ארצות הברית לטפל באמצעות משחק, בילדים שנפגעו עקב האסון. העמסנו מזוודות עמוסות צעצועים והגענו להאנגר ענק, לשם הגיעו מדי יום כל נפגעי האסון. פרסנו את הצעצועים שכללו מטוסים, מכוניות כיבוי אש ואמבולנסים, בניינים ולגו דמויות וערכות רופא ועוד, והילדים לא איחרו להגיע. הם הגיעו עם הוריהם או עם קרוב משפחה אחר במצבים בהם הוריהם נספו באסון והחלו לספר את הסיפור דרך משחק.
טיפול פסיכולוגי רגשי באמצעות משחק מהווה שיטה חדשנית פורצת דרך בתחום בריאות הנפש, המאפשרת התערבות במצבים קריטיים ומשיגה תוצאות דרמטיות במקרים בהם שיטות אחרות כשלו, או שהמצב מחייב צעד משמעותי במיוחד. הטיפול בשיטה זו בנוי על הדרך הטבעית של הילד ללמוד על עצמו ועל מערכת היחסים שלו עם סביבתו. דרך הטיפול באמצעות משחק הילד לומד לתקשר עם אחרים, להביע רגשות ולהתאים את התנהגותו במצבים שונים. באמצעות צעצועים, הוא מפתח יכולת פתירת בעיות ולומד דרכים שונות להתחבר לאחרים. המשחק מספק מרחק פסיכולוגי בטוח מהבעיות הפרטיות של הילד, ומאפשר הבעת מחשבות ורגשות בצורה המתאימה להתפתחותו.
