אם ילחצו אותי אל הקיר וישאלו אותי מי זה
עמרם מצנע, אבקש רבע שעה למחשבה כדי להיזכר שהאיש היה פעם ראש מועצת ירוחם.
העובדה שהמדובר באלוף בצה"ל (כמדומני עם צל"ש או שניים), בראש עיריית חיפה, במנהיג מפלגת העבודה לשעבר - כל הרזומה המכובד הזה רובץ תחת שכבה עבה של אבק שיכחה. כי אמרת עמרם מצנע אמרת נרקוזה (הרדמה).
העובדה שהאיש ירד לירוחם - מעשה פטריוטי כשלעצמו - מעוררת רושם כבד, שהוא בעצם ברח אז כמה שיותר רחוק מהמולת הפוליטיקה והתככנות המפלגתית, שנמאסו עליו סמוך מאוד לאחר שנבחר ליושב-ראש מפלגת העבודה בגלגול הקודם שלו.
אז מה בעצם הוא מחפש עכשיו? למה הוא צריך את ההתבזות הזו בפריימריז של מפלגת העבודה לכשיפתחו הקלפיות וייוודעו התוצאות? מדהים איך זה שאלוף בצה"ל אינו מסוגל לקרוא מפה ולהעריך נכונה את מצבו ומשקלו האלקטורלי.
איך בדיוק הוא רוצה להתמודד מול שני קניבלים מסוגם של
עמיר פרץ ושלי יחימוביץ'? מה הם הכלים הנפשיים שלו? מי הם הלגיונות שלו?
וקצב ההילוך המדוד הזה - כמו יש לו את כל הזמן שבעולם. וחיתוך הדיבור הזה שמשדר את ארץ ישראל הישנה והטובה.
חבל שעמרם מצנע אינו מבחין שישנו כיום ג'וב אחד שמתאים לו כמו כפפה ליד: להיות מדריך בנוער העובד.
