לפני כחודש ימים טענתי שעד היום, אף לא מחאה הצליחה בישראל. טענתי אז, ואני חוזר על כך גם כאן: הסיבה לכך היא אמצעי הדיכוי האלימים והכואבים, תרתי משמע, שהשלטון מפעיל באמצעות מוסדותיו השונים בשם "שלטון החוק" ומיני ביטויים נלוזים אחרים. מאז כינונם ועד היום, מ"בריוני הפועל", "גדודי בית"ר" ועד פרובוקטורים בתשלום כיום, מוסדות המדינה לא נלאו מלשבור בכוח כל מחאה חברתית בסיוע מוסדות אכיפת החוק שתמיד נחלצו לטובתם.
הפגנת חצי המיליון הדירה שינה מעיני הקברניטים. בהלה ופחד אחזו בראש הממשלה, בשריו, ולא פחות מכך, בראשי הערים בהן המחאה תפסה תאוצה. היה זה עניין של זמן עד שהבריון החוקי יחל בהפעלת האמצעים האלימים כדי להרחיק מפניו את המראה שבה משתקפת עשייתם הנפסדת. לא נעים להם לראות מפגינים מתחת לאפם. מי הם המוחים הללו המעזים להרים את ראשם מתוך הביצה בה הם נמצאים כנגד המורמים מן העם? מי סמך אותם לדרוש את המגיע להם בדין: הזכות להתפרנס בכבוד, הזכות לחיות ולשלם מחירים סבירים עבור מחייתם, לקבל שירותי בריאות נאותים, חינוך ברמה טובה? איך מעזים הפרחחים הללו, העובדים ומשרתים את העם, משלמי מיסים ובוני הארץ, להתקומם נגד ההסכמים הנלוזים שפוליטיקאים במשך שנות דור חתמו כדי לשרוד, הסכמים שהפכו את מעמד הביניים לפרה החולבת של המדינה? ממש חוצפה!!!
ומי זו דפני ליף הזו שקמה להנהיג מאבק צודק? מה לא אמרו עליה כדי לרמוס אותה ולקעקע את פעילותה, אך היא יכלה להם. השמיצו אותה, חיפשו בעברה כתמים בדיוק כפי שנהגו בנוראיות שבמדינות העולם.
נעודד את ראש עיריית תל אביב-יפו בברכה המסורתית: היידה חולדאי - ראש עיריית תל אביב וסוציאל-דמוקרט ידוע שרצה להיות מנהיג מפלגת העבודה - תפעיל את הפקחים שלך, הבריונים בשכר, כדי לשבור את דפני ליף וחבריה. הכה בהם כאילו המדובר באויבי העם. תוכיח להם שאתה לא רק ראש העירייה אלא טייס קרב מנוסה היודע להטיל פצצות של טון בעת הצורך.
לעת עתה, בית המשפט עם המפגינים. אין כל ודאות שכך יקרה בעוד יום או שבוע. הממשלה לא תשב בחיבוק ידיים. סביר להניח שיש כבר המתכננים את הצעדים האלימים הבאים כדי למחוק את המחאה מעל פני האדמה, במיוחד האוהלים. לא מן הנמנע שיימצא הסעיף המתאים כדי להורות למוחים לקפל את אוהליהם, לחזור הביתה ולשתוק.
ראו נא מה קרה לרופאים המתמחים אשר הגישו מכתבי התפטרות. כשכלו כל הקיצין, נמצא מי שמצא את הסעיף המנצח: התפטרות קולקטיבית אינה חוקית. הרופאים קיבלו איומים ואף אזהרה שמא ייחשבו למפרי חוק ופורעי סדר. לאף אחד לא הפריע שהרופאים לא היו מוכנים לקבל את ההסכם שהממשלה כפתה על הסתדרות הרופאים. מלחמת ההתשה והאמצעים האלימים שנקטה הממשלה הביאו להפוך היוצרות: המוחים שהתחייבו לא להפעיל אלימות הפכו לפורעי חוק, ואילו השלטונות ששלחו את הבריונים והשוטרים כדי לדכא את המחאה היו לקורבנות.
אודה שיש בי חשש שגם הפעם, ידה של הממשלה תהיה על העליונה. המוחים נחושים אך אין להם האמצעים להתגונן בפני הארסנל העומד לרשות הממשלה. למרות הכל, יש לקוות שהמוחים והתומכים בהם לא ישכחו את הסיוט לכשיגיע "יום הבוחר". אז ניתן יהיה לבוא חשבון עם כל אותם נבחרי ציבור, משמאל ומימין, שלבם אטום וידם קמוצה.