ראש הממשלה, כמו גם שר החוץ, שרצונם להוביל מהלכים במזרח התיכון, מהלכים שיקדמו את עתידה של המדינה היהודית בגזרה הזו, חייבים להסתכל לשכנינו הערבים בגובה העיניים. לעולם לא מלמעלה. לעולם לא בשחצנות ישראלית טיפוסית. כי לשכנינו חשוב הכבוד האישי. המשבר עם טורקיה החל במהלך שרלטני של סגן שר החוץ, דני איילון. זוכרים איך בטיפשותו הושיב את השגריר נמוך בהרבה מכיסאו הוא? ועוד דאג שהטלוויזיה תנציח זאת! לא ברור מה רצה להרוויח מר איילון, אבל אם הוא עשה זאת בגיבויו של הממונה עליו, ראש הממשלה היה חייב לפטר את שניהם בו במקום. ראו איזה נזק נגרם למדינה בגלל תחושת העליונות של איילון על פני הטורקי! כביכול דבר פעוט בעיניכם, אולם כל מי שמצוי בענייני המזרח התיכון יודע שזה האלף-בית של היחסים המדיניים באזור. זה ממצה את העניין כולו! התחיל בטורקיה והגיע עד לשגרירות ישראל במצרים. וזה עדיין לא סוף הייסורים שלנו באזור!!! הרמה האישית קודם כל ואחר-כך כל היתר! תשאלו את פואד איך בנה יחסים עם מרבית שליטי העולם הערבי. תראו כמה מהר הבין זאת רבין הי"ד. מליברמן אי-אפשר לצפות להבנת העניין. הוא אאוטסיידר. ישי ומפלגתו כבר לא רלוונטים. אבל ביבי - חשבנו שהוא יליד הארץ, לוחם סיירת. מכיר היטב את השכנים... אבל היום איפה הוא ואיפה אנחנו. מה היה יותר פשוט מלומר מיד לאחר תקרית המרמרה - סליחה, מתנצלים על ההרוגים, לא התכוונו להרוג. באמת איש לא התכוון להרוג - כל לוחם וגם ביבי יודע שבמצבים כאלה יש פליטות כדור ויש גם יריות להגנה עצמית. אבל... בכל זאת, לא בבית ספרו! למלך חוסיין זה לא נראה פחיתות כבוד לבוא ולבקש סליחה משבע משפחות יהודיות שבנותיהן נרצחו על לא עוול בכפן. נכון - זה לא בדיוק אותו דבר, אבל אם מלך ירדן בא לכרוע ברך ולהתנצל - גם ביבי יכול. אני משוכנע שהטורקים היו מוותרים בוודאי על כריעת הברך. הוא כמובן יכול היה גם לבקש התנצלות טורקית בחזרה על כך שהמרמרה הביאה כמה בריונים מחרחרי מלחמה לאזור.

זאת ועוד, על-מנת להצליח בהובלת מהלכים בעלי כיוון חיובי, ראש הממשלה חייב להציב לצידו את האנשים הטובים ביותר שיסייעו לו לקדם את המהלכים המתוכננים. הרי הוא כבר הבין עוד לפני הבחירות האחרונות שאין יותר שתי גדות לירדן. זהו - אין ימין ואין שמאל. יש כיסאות לחמם ויש מרכז! אז מה הוא הביא את בוגי יעלון? בשביל מה? כדי לחרחר עוד מלחמה? כולנו יודעים וגם מרבית תושבי הגדה המערבית היהודיים, שהבעיה הצטמצמה לכמה יישובים גדולים. שרק במו"מ ישיר עם אבו מאזן אפשר יהיה לפתור את עניינם על-מנת שיישארו בגבולות ישראל. כל היתר, זה בזבוז זמן, כסף, משאבים, עצבים לאומיים, והכי גרוע, החלשתנו מבפנים. כי כמו שיש יותר ויותר תושבים בשטחים שנסמכים לשולחן הקיצוניים, כך גדל גם מספרם של אלה בכל רחבי הארץ שנקעה נפשם מהמתנחלים. במיוחד כשאלה מובלים כצאן לשחיטה על-ידי נערי הגבעות הפורעים ועוברים על חוק המדינה הדמוקרטית. חשבתם על זה? לקראת הבחירות האחרונות רבים מאיתנו אנשי המרכז אשר חלקם תמך בראש הממשלה, חשבנו שלאיש ביצים גדולות ויהיה לו האומץ לחבר בין היריבויות במרכז הפוליטי ולהקים גוש רחב בעל יכולת תמרון שיוביל אותו גם לעמדות ביצוע בכל התחומים. מביטחון ועד חברה וכלכלה. האמנו אבל לא קיבלנו דבר בחזרה. רק דאגות הולכות וגדלות לעתיד המדינה האהובה הזאת. בימים אלה אנחנו משולים ממש ליהדות גרמניה של שנות ה-30 במאה הקודמת. הם ראו את מה שמתבשל, אבל כל אחד הסתכל רק לצלחתו. "יהיה בסדר", הם אמרו. זה לא יכול להיות גרוע יותר... חברים, יפה שעה אחת קודם לכן - ביבי חייב להפסיק להתנדנד כעלה נידף ברוח. עליו "להעיף" את מי שאינו מתאים לקונספט של מדינה דמוקרטית בעלת רוב חילוני, ולבנות מרכז פוליטי חדש בעל רוב קולות בכנסת! שקודם כל ישחרר את גלעד שליט ואחר-כך יבצע הסכם עם הפלשתינים, ועם הליגה הערבית והאו"ם לפתרון בעיית הפליטים בארצות ערב בתוך מדינותיהם. כי חבל על עריכת הסכם עם פלשתינים ללא פתרון בעיית הפליטים. לא שמענו את ביבי מתנה פתרון בעיית הפלשתינים עם הפליטים היושבים בירדן, בלבנון או בסוריה. לאחר שנושאים אלה יטופלו, הכל ילך הרבה יותר חלק! אין זה אומר ששונאי ישראל יעברו מן העולם, אבל מצבנו מבפנים יהיה חזק ביותר, ולא כל "חגב" יוכל לנער את המדינה לכיוון שיחפוץ בו... עדיין לא מאוחר!