גופי התקשורת השונים חייבים להתייחס בהיקף נרחב לנושאים חברתיים כפי שעשו בחודשי הקיץ האחרונים. ראוי שתינתן במה תמידית לדיון ערכי, המבקש להבהיר כל העת את שחש האזרח והיה רוצה שיספרו לו במילים.
מתוך ניסיון לבדוק את מניעי הזעקה הכוללת, ניתן פתח לטענות מעודדות, כמעט מחיות, שהאירו כמיהות כמוסות, שהתבררו כנפוצות. היה ניסיון מרתק לבדוק את השלכות מצב הצבירה האזרחי, בו האזרח מונח לגורלו וכורע תחת נטל מטלות הקיום הנוראות, בעוד נפשו מייחלת למציאות אחרת. והנה זה "פלא", העם גמע בשקיקה את הלוך הנפש החדש-כמעט פילוסופי, ודבר לא פגע בטבלאות הרייטינג.
החל להעמיק הדיון במושגים כ: "הגשמה", "חירות", "בחירה חופשית", "שביעות רצון", "יצירה", "שלווה רוחנית". נפש האדם הרצוצה, הבינה שחיים ללא משמעות אינם חיים מספקים. שהאושר טמון בגילוי חותם אישי מתוך שלל אמיתות, והטבעתו בעשייה למען החברה והקהילה. תכלית גדולה פועלת עם הכמיהה לתרגם רצונות אישיים, כנים, למעשים. הזכות לתרום את חלקך ממקום שהלב חפץ היא זכות שיש להתעקש עליה.
היכולת לשלם חשבונות ולעמוד ביעדים כלכליים, שהפכו בשנים האחרונות ללב מוקדי ה"קדושה", פינו מקום לשאלות על טיבם של מרחבי נשימה אנושיים. בצד הגסות הנוראה, הצליחו לזקוף פנים איים של חמלה ועידון. לרגע הומרו ההפחדות השיטתיות של בעלי עניין, בתכנים מנחמים של תקווה. התבררה חשיבותם של בחירת המילים, היכולת להשיב רגש אל רגש ולהציע מוקדי השראה רעננים.
אמצעי התקשורת יפעלו היטב, אם ימירו לעתים תכופות את התנצחויות האין קץ בנושאי הסכסוך הישראלי-פלשתיני והרטוריקה הממוחזרת של שיח גנרלים, בדיאלוג מגוון, העוסק בין היתר ברגישות חברתית, בהנאה רוחנית ובמימוש עצמי. ישנם זמנים שנועדו ליצור את השינוי.
