השבוע השתתפתי בכינוס לימוד בריה"מ לשעבר בסנט פטרסבורג; אותו פסטיבל יהודי מיוחד במינו הנודד בקרב יהודים (ברובם צעירים) דוברי רוסית ברחבי העולם. במוסקבה, באודסה, בטורסקבץ האוקראינית ואף בירושלים, בבאר שבע ובניו-יורק. כן גם שם יש יהודים דוברי רוסית במספרים עצומים. לימוד בריה"מ לשעבר הוא מפעל חינוכי ייחודי שנועד לקרב את הדור הצעיר ליהדות בדרך חדשנית, יצירתית, שאינה מעיקה על המשתתפים. אלו קובעים את התכנים, את המרצים, משלמים עבור ההשתתפות ועוסקים ביהדות ובישראל מהנץ החמה ועד הרבה אחרי שקיעתה. בבואי לסנט פטרסבורג - עיר מדהימה ביופייה שבה כ-100 אלף יהודים - חזרתי במנהרת הזמן שלושים שנים ויותר. באותה עת, שנות ה-80, שירתתי בדוברות של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. הימים היו ימי בריה"מ הקומוניסטית. מסך ברזל עצר מאות אלפי יהודים מלעלות לארץ. אלפי מקרים של סירובי עלייה שקרעו משפחות היו על שולחנה של הסוכנות היהודית והגופים הבינלאומיים שניסו לסייע לשחרורם של יהודי בריה"מ. בין המקרים הקשים של סירוב, היה זה של משפחתה של סופה לנדבר. זו הפכה עולמות שהאם החולה ואחותה נונה יצליחו לצאת לארץ כדי שתוכל לתת מבט אחרון בעיני האם החולה. הסיפור האנושי ריגשני מאוד והשתדלתי ליצור דעת קהל שתאלץ את השלטונות הסובייטים לאפשר למשפחתה של סופה לצאת. במסגרת המאמץ אותו ריכז גזבר הסוכנות היהודית דאז, עקיבא לוינסקי, ועוזרו המוכשר דאז, צבי ברק, גויסו חברי כנסת, אישי ציבור ובכירים בעולם להצלחת המבצע. שניים מהבולטים במאבק היו מזכ"ל המועצה למען יהודי בריה"מ דאז, חיים צ'סלר, והשני שהוביל את המאבק הבינלאומי שהביא בסופו של דבר למתן אישור היציאה, אדגר ברונפמן, שכיהן כנשיא הקונגרס היהודי העולמי.
|
גם קמצוץ מישראל מקבלים המשתתפים: חברי כנסת משוחחים על כלכלת ישראל, עיתונאים בכירים כדוגמת גיל שפר מהג'רוזלם פוסט ובן דרור ימיני מ מעריב משתתפים בדיון על מהות הביטחון הלאומי של ישראל. עימם אני משתתף בדיון על "לקראת ספטמבר ומה אחרי". "אחרי ספטמבר יבוא אוקטובר", אני משיב לקול צחוק בקהל. "אין סיבה להיכנס לפאניקה. אומנם יש בעיות, בעיקר, בידודה של ארה"ב לצד ישראל, אך אנו מדינה חזקה שלא ניתן להכריעה". גיל חובב למשל מספר על מאבקו של סבא רבא, אליעזר בן יהודה, להחייאת השפה העברית. יחד עם הדיונים יש גם אינספור התגודדויות בלתי פורמליות שעוסקות ביהדות, בעולם החדש ובישראל. וכמובן מסיבות ריקודים (הרי מדובר בצעירים). לימוד כמו לימוד אינו רק חוויה למאזינים, זו גם חוויה למרצים. סיימתי את הסמינר וציינתי בפני עצמי כי שוב למדתי משהו על העם היהודי ובדרך אגב גם על עצמי. בנוסף אמרתי לעצמי שיש תמיד בלימוד בריה"מ לשעבר מעין סגירת מעגל עבורי. התחלתי את פעילותי המקצועית והציבורית במאבק למען יהודי בריה"מ שהוביל אדגר ברונפמן ומצאתי עצמי מעורב, עד צוואר, בהחזרתם ליהדות של יהודי בריה"מ לשעבר בפרויקט שבראשו עומד בנו של אדגר - מתיו - ועל כך תודה לשניהם.
|
|
|
[צילום: בתיה דורי]
|
|
מימין לשמאל: יורם דורי, מתיו ברונפמן, חיים צ'סלר (גם הגב) ונונה שניאורסון (אחותה של סופה לנדבר)
▪ ▪ ▪
|
כאן בלימוד סנט פטרסבורג השתתפתי בערב מיוחד בהשתתפות הנגן ליאוניד פטשקה. אורחי הכבוד, כך נמסר לי מראש, יהיו מר ודר' נונה שניאורסון שבזכותם התאפשר קיום לימוד בעיר זו. במבואת הכניסה נפגשנו, מתיו ברונפמן - יו"ר ועדת ההיגוי הבינלאומית של לימוד בריה"מ לשעבר, חיים צ'סלר - יו"ר לימוד, דר' נונה שניאורסון ובעלה. ניגשתי לצ'סלר ושאלתיו מי זו דר' נונה שנראה כי כולם יודעים מי היא. צ'סלר השיבני כי זו אחותה של סופה לנדבר. רעד קל אחז בי. ניגשתי אליה ואל מתיו ברונפמן וסיפרתי כי לפני יותר משלושים שנים תרמתי תרומה צנועה וקטנה לחילוצה מבריה"מ. השותפים למאבק היו אדגר ברונפמן, אביו של מתיו, וחיים צ'סלר. נונה הנרגשת וברונפמן שהופתע גם הוא, אמרו: "איזה עולם קטן". ואני הוספתי "זה יכול לקרות רק אצל יהודים". אכן, רק אצל יהודים ניתן לראות אירועים כמו אלו של לימוד בריה"מ לשעבר. אותה נחישות, אותו רצון לחבור לעבר, אך רק עם מבט לעתיד. ציבור גדול שבמשך שבעים שנה נותק ממקורותיו, שיש בו לא מעט נישואי תערובת, חוזר לכור מחצבתו. זה אינו החינוך החב"די המוכר לכולם ברחבי בריה"מ לשעבר. כאן בלימוד מדובר בפלורליזם לשמו. קבלת השבת צוינה, למשל, בשלושה אופנים שונים. בחדר אחד - סגנון רפורמי, בשני - אורתודוכסי, ובשלישי - לא זה ולא זה, אלא שיחה על משמעות השבת ליהודים. בשחרית הייתה תפילה רפורמית, אורתודוכסית וריקודי עם ישראל לאלו שאינם מעוניינים להתפלל.
|
|