תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה מעידות על התקדמות משמעותית באיכות הסקרים הנערכים לפני בחירות פנימיות. כל מי שזוכר את הכישלונות המהדהדים בעבר של סקרים דומים, יודע להעריך את העובדה שהסקרים דייקו לחלוטין בחיזוי דירוג המתמודדים: יחימוביץ', פרץ, הרצוג ומצנע. אי-אפשר לבוא בטענות אל הסוקרים על שלא דייקו במניין הקולות שיקבל כל מועמד, אך בחינת התוצאות הסופיות מבהירה שהסיפור האמיתי התרחש עוד לפני יום הבחירות, כאשר מצנע התמיד בסירובו ליצור חזית אחידה עם הרצוג.
הרצוג ומצנע קיבלו ביחד כ-16,000 קולות, כ-2,000 יותר מיחימוביץ' ומפרץ שקיבלו כ-14,000 קולות כל אחד. בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" סיפר הרצוג על ניסיונותיו לשכנע את מצנע לחבור אליו, ניסיונות שעלו בתוהו כיוון שמצנע התעקש שהוא יהיה ראש ממשלה טוב יותר מהרצוג. גם הרצוג וגם מצנע מייצגים את חברי המפלגה הוותיקים, ולכן מתקבל על הדעת שלו הצטרף מצנע להרצוג, מצביעיו של מצנע היו רואים בברכה את איחוד הכוחות, ורוב רובם היו אכן מצביעים להרצוג.
במקרה זה היה הרצוג מקבל מספר קרוב ל-16,000 קולות, והיה המועמד המוביל. ייתכן שהאיחוד אפילו היה מגביר את כוחו, ויש לזכור שאם היה מצליח להגיע ל-18,000 קולות היה מנצח כבר בסיבוב הראשון. אך גם במקרה שהיה סיבוב שני בין יחימוביץ' להרצוג, ברור שעקב שנאתו של פרץ ליחימוביץ', מספר הרבה יותר גדול של תומכיו היה מצביע עבור הרצוג, שהיה נבחר למנהיג הבא של מפלגת העבודה.
יתרה מכך, כיוון שמצנע והרצוג קיבלו את קולותיהם של חברי המפלגה הוותיקים, סביר להניח שגם אלמלא הצטרף מצנע למרוץ, היה הרצוג מקבל את קולותיהם, ומגיע לסיבוב שני בו היה מנצח. יחימוביץ' והצעירים שחברו אליה צריכים אפוא לשלוח למצנע זר פרחים ענק, ולהבטיח לו שהוא צודק ללא ספק: הוא באמת יהיה ראש ממשלה טוב יותר מהרצוג.
