במאמר זה ברצוני להציג תיזה מדעית-רוחנית שתתמודד עם שלושה רעיונות בסיסיים - ייחודו של עם ישראל, יציאתו ממצרים בדרך ייחודית, והבריתות שרק הוא כרת עם הקב"ה. התיזה מבוססת על רעיונות מחוקי הגנטיקה ע"פ גרגור מנדל ועל רעיון ההחתמה התנהגותית ע"פ קונרד לורנץ. גרגור מנדל, שנחשב היום לאבי הגנטיקה, גילה שלכל תכונה ישנם שני "גורמים" (שהיום נקראים גנים) - אחד נורש מהאב והשני מהאם - אחד דומיננטי והשני רציסיבי. בתכונת המוסר - רצה הקב"ה להיטיב עם האנושות כולה ועשה את תכונת היושר לגן הדומיננטי ואת תכונת האי-יושר לגן הרציסיבי, כך שמי שחפץ להיות ישר, מקל עליו הקב"ה. לכן, האדם הראשון, וחווה שנוצרה ממנו, קיבלו בתכונת המוסר את אותם שני גנים, כפי שציינתי.
כך לעניות דעתי, דרך הגנטיקה ברא הקב"ה את הרע. כי הרע לא יכול להיות - לא בדומם ולא בחי, אלא באדם בלבד, וזאת כדי שתהיה לו בחירה חופשית ושכר על בחירתו הטובה ועונש על בחירתו הרעה.
הנביא ישעיהו הצהיר שהקב"ה "יוצר אור ובורא חֹשך ע¬¬ֹשה שלום ובורא רע" (ישעיה מה, ז). למעשה, ה' ברא את האנושות עם נטייה לטוב, כך שלשלושה מכל ארבעה אנשים יהיה גן דומיננטי של יושר ונטייה ליושר, ורק לאחד מכל ארבעה תהיה בו הנטייה הגנטית לאי-יושר על-ידי אותם שני גנים רציסיבים של אי-יושר. ולכן, האנושות ברובה טובה, ברם, כוללת בתוכה גם מיעוט גנטי של רוע. ולכן אמר הקב"ה - "לב האדם רע מנעֻוריו" (בראשית ח, כא) - מנעוריו - ולא מלידתו!.
כל עשרת הדורות עד נח (חוץ מחנוך) לא התאמצו להוציא לפועל את כוחו הדומיננטי של גן היושר. גם בעשרת הדורות אחרי נח, רק אברהם, בכוח רצונו האדיר התגבר על סביבתו והפך לצדיק, לענק מקדם. ברם, היה בו את הגן הדומיננטי של יושר ואת הגן הרציסיבי של אי-היושר -- וכנ"ל אשתו שרה. ולכן, כאשר שרה ילדה את יצחק הוא קיבל מאחד מהוריו הצדיקים את גן היושר הדומיננטי ומהשני את הגן הרציסיבי של אי-יושר, ולכן היה יצחק ישר וצדיק. לעומתו, ישמעאל ירש מאברהם את הגן הרציסיבי של אי-יושר ואת אותו גן רציסיבי מאמו הגר, ולכן הוא יצא רשע.
כעת, חובה להבהיר בכל תוקף שיצחק וישמעאל היו צדיק ורשע לא רק בגלל הגנטיקה שהם ירשו מהוריהם, אלא גם, ובמיוחד בגלל שכל אחד בחר מרצונו החופשי ללכת בדרך שהוא קבע לעצמו. הגנטיקה קובעת את הנטייה, ברם, הבחירה החופשית יכולה ללכת בדרך הנטייה או כנגדה. ולכן, "צדיק" או "רשע" הינם בסופו של דבר תלויים בכוח של האדם להכניע או להיכנע לנטייתו הגנטית. אבותינו בחרו בדרך הישרה בסביבה שהייתה למעשה אוקיינוס של רשע ועבודה זרה. הם נאלצו להוציא כוחות רוחניים אדירים כדי לא להיבלע ולהתבולל בתוך אותו אוקיינוס - למרות יתרונם הגנטי היחסי.
כאשר יצחק נשא את רבקה שהיה גם לה גן דומיננטי של יושר וגן רציסיבי של אי-יושר, שני הגנים הרציסיביים התחברו ונולד עשו, אדם שנטה לרשע, הלך אחר נטייתו, ואכן הפך לרשע. לעומתו, יעקב נולד עם שני גנים של יושר וחיזק במעשיו את יתרונו הגנטי והפך למושלם ביושרו -- וזו הסיבה שחז"ל כינו את יעקב כבכיר האבות.
כאשר יעקב נשא את לאה ורחל הצדקניות - שלשתיהן היה גן דומיננטי של יושר וגן רסיסיבי של אי-יושר - נולדו שנים עשר בנים, שבכל אחד מהם היה חייב להיות שני גנים של יושר או לפחות גן אחד של יושר ואחד של אי-יושר, וכך היו כולם ישרים. ולכן, מעידה תורתנו הקדושה "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לב, כב). רש"י מציין שבניגוד לבניו של אברהם ויצחק, "רבותינו דרשו (שבניו של יעקב) כֻלן שוין וכֻלן צדיקים".
יש לציין שכאלף שש מאות שנה לפני גרגור מנדל הבינו חז"ל אינטואיטיבית את חשיבותה של הגנטיקה בעיצוב אופי האדם - בנוסף להשתדלותו - כאשר הם אמרו (ספרי, האזינו, שיב): "כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, בא אבינו יצחק לעולם יצא ממנו פסולת עשו ואלופי אדום, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, כשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת, אלא נולדו כל בניו כשירים כמותו".
וכעת נעבור לגילויו של קונרד לורנץ בתחום העופות, שאת קשרם לנושאינו נבין לאחר מכן. לורנץ היה מדען אוסטרי שגילה שברווזים ואווזים, אחרי שהם בוקעים את ביצתם, מתבוננים בסביבה ותוך פרק זמן קצר ביותר מחליטים שהאובייקט הקרוב ביותר אליהם הוא הוא אמם, ומאותו רגע הם הולכים אחריו - אפילו אם אותו אובייקט אינו ברווז, אלא אדם או אפילו מוצר דומם. לתופעה המדהימה הזו קרא לורנץ "החתמה התנהגותית". בדומה לברווזים ישנה תופעה דומה בקרב בהמות, שבה עגל ואמו מסוגלים למצוא זה את זו בין אלפים מאותו עדר על-ידי חוש הריח, הקול והראיה. תופעה זו נקראת "החתמה הורתית".
ומה הקשר בין כל זה לעם ישראל? - חז"ל אמרו שבני ישראל הצטיינו במצרים בהיבדלם מהמצרים בשלושה דברים: שמם, לשונם ומלבושם. ולכן, קל וחומר שהם גם שמרו על ייחודם וטהרתם הגנטית כבניו של יעקב. ולכן, כמעט כל יוצאי מצרים היהודים נותרו גנטית בחזקת צדיקים, כפי שהיו ישראל ובניו. הקב"ה ראה את צאצאיו של אברהם יצחק ויעקב זועקים אליו במצרים ורצה להוציא את עדרו ישראל ממצרים ולהובילם להר חורב ומשם לארץ הקודש.
ההקבלה בין ההחתמה של עגל לאמו ובין עם ישראל לאבינו שבשמים מדהימה. עם ישראל נוצר במצרים עם בואו של משה לפרעה לדרוש את שליחתם. תשע המכות נמשכו תשעה חודשים, כפי הזמן שלוקח לעובר עד שיצא לעולם. במכת בכורות נולד עם ישראל. ומה הוא ראה וחש מיד עם צאתו לעולם כעם? את משה רבינו. מיד התחבר העם לה' ולמשה עבדו, שהובילם ממצרים למדבר. רק אמונה גדולה ו"החתמה רוחנית" בה' ומשה יכולים להסביר את יציאתו של עם ישראל ממצרים לעתיד בלתי ברור ולמקום כל כך מסוכן.
הקב"ה ומשה הובילו את בני ישראל להר חורב כדי לחזק את הקשר עמם בברית עולם ובתורה שהיא היא ספר החוקים הרוחניים של העולם כולו. הקב"ה אפילו כפה עליהם את התורה, הר כגיגית, כדי שהברית תתקבל - לא כתוצאה של בחירה חופשית - אלא כמעשה חרוט בנשמתם - כהחתמה רוחנית. כך, קיומו של העולם שתלוי בתורה, לא יהיה תלוי בבחירה אלא יתבסס על מציאות הרבה יותר יציבה, קבועה ונצחית. דברים ברוח זו אמר המהר"ל מפראג.
מכיוון שבני אדם אינם ברווזים והאדם נברא בצלם, קרי, עם חופש בחירה בין שני יצריו, רצה הקב"ה - ביודעו שכפי שהחתמה התנהגותית בקרב בעלי חיים אינה הפיכה, קל וחומר שההחתמה הרוחנית בקרב בניו לא תהיה הפיכה. לכן, קבע הקב"ה, כדי לחזק את הקשר ביניהם, לחזור על אותה ברית שוב בערבות מואב לפני כניסתם ארצה, ושוב, אחרי כניסתם ארצה בימי יהושע. ומכיוון שהקב"ה ידע את יצר בניו הוא קבע שכל שבע שנים במוצאי שנת השמיטה יקרא המלך פרשיות מספר דברים, כולל את פרשת הברכות והקללות מפרשת 'כי תבוא' שהיא למעשה פרשת הברית "אשר-צִוָה ה' את-משה לכרֹת את-בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר-כָרַת אִתָם בחֹרֵב" (דברים כח, סט).
בימינו אנו, חשים מנהיגי האומה את חשיבותה של אותה מצוות "הַקְהֵל" לצורך חיזוק הברית וההחתמה הרוחנית להקב"ה. ולכן, אנו מקיימים כל שבע שנים בחול המועד סוכות במוצאי השמיטה טכס "זכר להקהל".
יהי רצון שנעריך את קשרינו ההדוק עם אבינו שבשמים, נעריך את זכותנו וייחודינו הגנטים, וננצל אותם להגדיל תורה ולהאדירה בקרבנו ובקרב העולם כולו - ובכך נקדם את פניו של משיח צדקנו במהרה בימינו.
