X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
בשולי הכותרות: טיבי דורש שוויון? שיתחיל בטריטוריה שלו 'אהבְתי'? את הכסף כמובן די לעצרת הפוליטית של רבין טרה כסמל למחדל של חברות כוח אדם איפה הקוד האתי של אשכנזי? הקַצב מאיתמר - חרטה לא ריאלית ולא מועילה וגם: ברנס גיבור צדק? היכן תעודת היושר של דפני ליף? ואיפה המחאה למען החיים? ולקינוח: טורקיה בורקיה
▪  ▪  ▪
אחמד טיבי. להתחיל בשוויון בטריטוריה שלו [צילום: פלאש 90]

חצי הכוס הפלשתינית
ח"כ אחמד טיבי נלחם למען עיקרון השוויון. איך זה - טען בלהט בראיון בגלי צה"ל - רק הערבים, ולא היהודים, עוברים בדיקות ביטחוניות משפילות? הוא מוכן, הצהיר כלוחם צדק, תוך התעלמות ממציאות הטרור, שיהיו בדיקות שוויוניות לכל כמו בספרד.
מה דעתו אפוא של הח"כ האידיאליסט להתחיל בשוויון בטריטוריה שלו? מדוע ערבים מתהלכים כאזרחים חופשיים לכל דבר במדינת היהודים, ואילו יהודי שייקלע לאזור פלשתיני צפוי ללינץ' ולסכנת מוות? אלא שלא סוד הוא, כי טיבי כדרכו רואה רק את חצי הכוס הפלשתינית. אז מה אם מפַגע ערבי עלול, חלילה, להפציץ מטוס ישראלי על נוסעיו? מה שווים חייהם של מאות נוסעים, לעומת 'כבוד' של אזרח ערבי אחד, אליבא אדון טיבי? העיקר יחי השוויון, החד-צדדי כמובן, ובא לפלשתינים גואל.
אין אהבה חינם
עכשיו זה רשמי: אין אהבה חינם. תשאלו את הפייסבוק. קַבלו אפוא את הנוסחה: שַלמו שקל - קַבלו 'לייק' (אהבתי). וכל המַרבה, הרי הוא משובח ואהוב יותר. אז מה אם מדובר באהבה מזוייפת של תעשיית כסף, אשר בעידן ה'אינסטנט' רוצה לעשות רווחים בקלות - והפעם על גבם של המכורים לפופולריות של הרשת החברתית ולסימלה המיוחל - אהבתי. טוב עשתה אפוא הנהלת הרשת, שעלתה על התרמית, והודיעה שתנקוט את כל האמצעים למניעתה, לרווחת הגולשים ולתפארת האהבה, הווירטואלית כמובן.
אזכרה ממלכתית
ההחלטה שלא לערוך השנה את עצרת האזכרה ליצחק רבין ז"ל בתל אביב היא החלטה נכונה. לא סוד הוא שהעצרת הפכה כל השנים לעצרת פוליטית מובהקת של מחנה השמאל, שהעמיקה שסעים חברתיים וגרמה למלחמות אחים. עצרת ברוח זו לא הייתה לכבודו של ראש הממשלה ולמורשתו החינוכית. מה הפלא שעם השנים יותר ויותר אנשים הדירו את רגליהם מהעצרת וממה שהיא מסמלת. ראוי להסתפק באזכרה הממלכתית בכנסת, המכבדת את זכרו של רבין, ומעלה על נס את אישיותו ואת תרומתו הביטחונית והמדינית לישראל.
המחדל של חברות כוח אדם
האם בחברות כוח אדם, המעסיקות עובדים זרים, לא בודקים את הרקע של העובדים ואת ניסיונם המקצועי? לפחות כך נראה לפי הרקורד של טרה, העוזרת הפיליפינית של אביה של שרה נתניהו. בעוד אנו עדים לעליהום התקשורתי חסר התקדים על רעיית ראש הממשלה, בגין יחסה המשפיל כביכול לטרה, מתברר שהעובדת לא עבדה כראוי גם במקומות אחרים, ומכאן ניתן לקבל את טענתה של שרה שהיא פיטרה את העובדת בגלל שכשלה בעבודתה. נראה שהחברות המסחריות, הלהוטות להרוויח, רואות בעיקר את הכסף, אך פחות את איכות העבודה של העובדים הזרים. ראוי אפוא, שהתקשורת במקום להפנות את חיציה לגב' נתניהו, תערוך תחקיר יסודי בנושא אמינות החברות.
אי-אפשר להתעלם גם מהקלוּת הבלתי נסבלת של ארגוני זכויות האדם, אשר, עם כל הכבוד, ממהרות להגן על העובדים הזרים, לפני שבדקו כראוי את נסיבות פיטוריהם. זאת תוך מתן יחסי ציבור מתוקשרים להם, כפי שקרה לטרה שארגנו לה מסיבת עיתונאים.
איפה הקוד האתי?
דומני שהקודים של המסרונים, שהוחלפו בין רונית אשכנזי, אשת הרמטכ"ל לשעבר, ועוזרו אל"מ ארז וינר - לבועז הרפז, כפי שחשפה העיתונאית איילה חסון בערוץ הראשון - מזכירים שימוש בקודים של מבצע צבאי, או לחלופין - של עולם תחתון. בשניהם מדובר בטקסטים של הסוואה למטרות מבצעיות, ביטחוניות או, להבדיל, עברייניות. אלא שאשכנזי עשתה בקודים שימוש למטרות פרסונליות מובהקות, כדי להאריך את כהונתו של בעלה כרמטכ"ל, בעודו מכהן בתפקיד. אין ספק שניצול ציני של התפקיד הבכיר ביותר בצבא, על-ידי החייל מספר אחת, לצרכים אישיים, הוא חמור ביותר. זוהי הפרה בוטה של הקוד האתי הצבאי, בידי מי שאמור לסמל אותו, ולשמש התגלמות של מופת מוסרי לחיילים.
שיעור בלוגיקה
בחדשות צויין כי הרוצח של בני משפחת פוגל לא הביע חרטה. ומה הפלא, הרי זה שיעור בלוגיקה. מי שמסוגל לקניבליזם כזה, כפי שבוצע בחמשת בני המשפחה, הרי הוא איש חסר כל מצפון, וממילא לא יתחרט. ולהפך: מי שמסוגל להתחרט, משמע שיש לו זיק של מצפון, ועל כן אינו מסוגל למעשה ברברי אנטי אנושי שכזה. ובכלל, טֶבח הוא טֶבח הוא טֶבח. רצח בכלל, וטֶבח בפרט, הוא פשע שאין לו תקנה. ומה תועיל אפוא חרטה במקרה הזה?
חביב התקשורת
לא סוד הוא, שעמוס ברנס, שזוּכה מרצח רחל הלר, במותו, כמו בחייו, הוא חביב התקשורת והקהל. לאחַר מסע שתדלנות ארוך חסר תקדים, שנערך למענו בעיתונות, הם כבר חרצו את דינו: הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי. אף הגדילו לעשות והפכו אותו לגיבור של צדק, והדביקו לו תואר נכסף זה בלי כל הצדקה.
אז מה אם השופטת דליה דורנר קבעה במפורש במשפט החוזר, כי לא הוּכח שברנס, שהיה ביחסים עם הלר ז"ל, הוא לא הרוצח (מה עוד שלא נמצא רוצח אחר), והזיכוי הוא אפוא מחמת הספק בלבד. כמו תמיד, התדמית ודעת הקהל הן המנצחות בסופו של דבר. ומה עם האפשרות שברנס כן היה הרוצח. כי אז לא רק שהוא הרוויח שלא ביושר את הזיכוי, והמאבק ארוך השנים למענו, אלא גם את הפיצוי העתק, בסך 5 מיליון שקל, מקופת המדינה (כלומר מכיסו של האזרח משלם המיסים). ואם כן, 'הרצחת וגם ירשת?!' כבר אמרנו? אוי לבושה.
תנו לחיים לחְיות
שמתם לב שהקצב של הרציחות במדינה, שהפכו למרבה הצער לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומיומית, הוא כמו הקצב של עבירות רכוש שידענו לפני כעשור שנים? חל פיחות משמעותי בערך החיים, והיחס אליהם הוא פחות מאשר לחפץ.
מה הפלא? קלוּת הענישה על-פי החוק משקפת לא פעם יחס זה. ההשוואה הקלסית היא בין העונש מקסימלי על גרימת מוות ברשלנות, שהוא 3 שנים בלבד, לעומת האופנובנק שנידון ל-18(!) שנות מאסר בגין שוד בנקים. גם בתאונות פגע וברח יצאו הנהגים בזול בעונשים מגוחכים, ואפקט ההרתעה הפך כבר לבדיחה.
האם לא הגיעה השעה לצאת למחאה למען החיים, תחת הסיסמא 'תנו לחיים לחְיות', לפני המחאה החברתית, ולהחזיר את קדושת החיים לראש סולם העדיפויות? די לרציחות ולפגיעה בחיי אדם, שאין להם תקנה!.
כשהאלוף מתעטש
האם אלוף אייזנברג, מפקד העורף, בדרך לפוליטיקה? לפחות כך נראה על-פי התבטאותו האומללה (בעקבות רמטכ"ל לשעבר אשכנזי, הלוטש אף הוא את עיניו לצמרת הפוליטית, שהתבטא בנושא), על חוסר מוכנוּת הרשויות המקומיות למלחמה גרעינית, המאיימת על ישראל.
וכי אייזנברג אינו יודע, כי בישראל היושבת על חבית חומר נפץ, די בהתעטשות אחת שלו כדי שהכור הגרעיני באירן ישתעל וישתולל? האם בתוקף תפקידו כמפקד העורף לא נכון היה לתאם את ההיערכות למצב עם הרשויות בשקט, במקום להכריז בקול תרועה רמה באוזני האוייבים על הסכנה ובכך לצנן מאוד את כושר ההרתעה הביטחונית של המדינה? האומנם הרייטינג, בחתירה הפוליטית, יענה את הכל?
אייזנברג אומנם התנצל, אך זוהי התנצלות מאוחרת לאחר שהנזק התדמיתי כבר נעשה. אין ספק אם יפה שתיקה לרמטכ"לים, קל וחומר לאלופים במדים!
כרטיס הביקור של ליף
האם לדפני ליף יש זכרון קצר, או שהיא משקרת? כך נראה לפי טענתה, שאינה זוכרת כי חתמה על 'מכתב השמיניסטים' הזכור לשימצה, שקרא לסרבנות שרות בצה"ל וכינה את ישראל פושעת מלחמה.
מתברר שילדת השמנת מכפר שמריהו, החותרת להנהגה פוליטית, והסתירה מהציבור פרט ביוגרפי משמעותי זה, מצטיינת בחוסר כנות ויושרה, בטיוח עוּבדות ובאי אמירת אמת (כזכור את אי שירותה בצבא תֵּרצה במחלת הנפילה). מה הפלא שהבריזה מראיון עיתונאי, לאחר שלא הייתה מסוגלת להסתכל בעיניים למראיין שביקש תשובות לשאלות אישיות נוקבות.
אז איך זה שהתקשורת בחרה להצניע עובדה זו, ולהתייחס אליה בביטול, בעוד אמנים אחרים, שהשתמטו מצה"ל, עלו לכותרות וזכו לביקורת חריפה? מה פשר איפה ואיפה זו? האם משום שליף השמאלנית, מובילת המחאה החברתית, הפכה לחביבת העיתונות והקהל?
טורקיה - בּוּרקיה?
עונת המלפפונים אומנם מאחורינו, ואנו בעיצומו של ספטמבר השחור. אולם לא בערוץ הצבאי. לפעמים נדמה לאיזה שפל מדרגה יורדת מהדורת החדשות, ההופכת לרגע למדור רכילות, ואיך הרייטינג יַענה את הכל, גם את השכל הישר.
קחו למשל את צמד המילים 'טורקיה בּוּרְקְיָה'. ההוגה הוא לא אחר מאשר הרב עובדיה, אשר כדרכו אוהב לשלב בדרשותיו העממיות 'דברי שטות' כדי למשוך את קהל שומעיו. בגלי צה"ל כנראה התלהבו מאוד מהצמד, שלכדו במיקרופון כתבי הפאפרצ'י הנאמנים, עד כי החליטו להעלותו שוב ושוב למהדורת החדשות. נוּ באמת, אין גבול לרייטינג? היכן היה העורך? די לצָהוב!.

הבהרה: המדור בשולי הכותרות הוא מדור קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.
תאריך:  15/09/2011   |   עודכן:  15/09/2011
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות ציפי לידר לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
ד"ר מירי גלעד
מהמיתולוגיה ועד היום ובכלל, על האדם לעבור מסע בו הוא אמור לבנות את עצמו כגיבור במסע חייו. כשנשמטת תשתית הקיום שלו, בעיקר כשזה לא בצדק, נגזלת זכותו להיות גיבור בחייו
עמיר סגל
כיצד הפכה ההליכה הביתה ברחוב סמוך לבית ראש הממשלה לאירוע בו עוכב אזרח תמים רק משום שסירב להיות מלווה לביתו בידי מאבטחים
נרי אבנרי
"ישראל עשתה את השגיאה הגדולה ביותר בתולדותיה כאשר חתמה על הסכם אוסלו. באוסלו לקחנו אדמה בלא תמורה, וסוגיות השלב הסופי נשארו פתוחות" (אפריל 2003, אהוד יערי מתרגם לעברית את מה שאמר אבו-מאזן בערבית). הלכתי לארכיון...
יובל לובנשטיין
בסופי שבוע אנו מוצפים במודעות ענק של רשתות החשמל, בעלות פרסום של 250,000 שקל לעמוד למפרסם גדול "עם קבלות", ומנגד מחירי המוצרים כלל אינם זולים ומתאימים לשערי דולר של 4.4 שקל ולא של 3.7!
עו"ד משה גולדבלט
לא דעותיה של שלי יחימוביץ' יעמדו למבחן ואף לא פועלה החקיקתי שלטעמי התמקד בדרך כלל בזוטות ולא ברפורמות חברתיות אמיתיות. מה שיעמוד להכרעה בבחירות הקרובות הוא צבעו של המועמד, הרקע הסוציואקונומי שלו וכן הרקע העדתי. הנה הוצאתי את השד מהבקבוק - יסלח לי הרב הראשי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il