חופש הביטוי, חופש הסיקור והדיווח כולל בתוכו גם את האומץ לפרסם התנצלות, במקום שהמערכת, האתר, העיתונאי שגה, פישל, התרשל ופגע ב
כבודו ובשמו הטוב של אדם. יתרה מכך, על התקשורת יש חובה אתית, מקצועית והגינות פרסומית, לתקן במהירות שגיאות ואי-דיוקים שלא נבדקו ביסודיות.
תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות מתייחס לסיטואציות האלה בבהירות:
- סע' 3 א': עיתון ועיתונאי, יפעלו ביושר, בהגינות וללא מורא.
- סע' 4 א': לא יפרסם עיתון ועיתונאי, ביודעין, או ברשלנות, דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף.
סעיפים נוספים בתקנון מתייחסים לבדיקה קפדנית של העובדות שמפרסמים, למתן זכות תגובה ופרסומה לאדם שעלול להיפגע - וישמרו על אובייקטיביות, כלומר, ידעו להפריד בין ידיעות לבין דעות.
באשר להתנצלות - במקרה של טעות, הטעיה, אי-דיוק קיימת חובה מוסרית, אתית ומקצועית, ואין בכך פגם או פחיתות כבוד. ההפך הוא הנכון. היה ועיתון, מערכת או עיתונאי לא הבינו זאת מעצם היותם עיתון/עיתונאי, בא תקנון האתיקה ומזכיר להם זאת.
סע' 7 - טעויות, השמטות, אי-דיוקים מהותיים בפרסום עובדות - יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה. בנוסף לכך, תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות.
עינינו הרואות שלמעשה יש חובה מקצועית להתנצל על שגיאות ואין בכך לא לפגוע בחופש העיתונות או בכבודו, במעמדם של עיתונאי או מערכת. השאלה העקרונית היא מי צריך להוביל את המהלך של תיקון עובדות או במקרה הצורך התנצלות.
היה ומערכת העיתון או העיתונאי שפרסם הידיעה, מכינים תיקון או התנצלות ומפרסמים אותם במהירות ובהבלטה הראויה כנדרש - יש בכך משום סיום הפרשה בצורה מקצועית והוגנת. היה והמערכת מגמגמת, משתהה, מפקפקת, לא ממהרת למלא את חובתה - יכולים הבעלים של כלי התקשורת להפעיל את כוחם כדי לתקן המעוות.
אם הבעלים מתעקשים לנסח את ההתנצלות בעצמם ולהכריח את המערכת לפרסמה כפי שהוכנה, בניגוד לדעתם של העיתונאים, אפשר לראות בכך התערבות והכתבה מלמעלה, שיכולה להתפרש כפגיעה בחופש הפעולה של המערכת והעיתונאים.
במקרה הספציפי של ערוץ 10 והכתבה על
שלדון אדלסון - אם המערכת הייתה מכינה התנצלות בכתב ומבקשת לפרסמה, והבעלים היו מונעים זאת, טענתם הייתה צודקת. אבל לפי הפרסומים, נראה לי שהדברים והיחסים שם השתבשו, והיה בלבול בין דעות, פוליטיקה, לחצים, סיקור עיתונאי אובייקטיבי שהובילו להתפטרויות של בכירי הערוץ - וחבל.
עיתונות חופשית ועצמאית היא אבן בוחן לדמוקרטיה מודרנית. אבל העוסקים במלאכת העיתונות צריכים להיות מודעים שגם לחופש יש מסגרות, כללים, הנחיות מקצועיות וכללי התנהגות. התקשורת עוסקת, מדווחת ומסקרת פעולות של בני אדם, ולכן צריכה להיות מדויקת, מקצועית, אובייקטיבית, הוגנת ורגישה לזכויותיו של האדם, משפחתו ושמו הטוב.
לעיתונאים יש לפעמים בעיה, הם אוהבים ואמונים על פרשנות וביקורת, סיקור ודיווח, על אחרים, אך ברוב המקרים קשה להם לקבל ביקורת על עצמם. אז הם נעלבים, נלחצים, טוענים שפוגעים בחופש העיתונות ובחופש פעולתם, וזה לא תמיד נכון. מותר וחייבים לבקרם - זה קורה בבתי הדין המשמעתיים של מועצת העיתונות וזה קורה גם בבתי המשפט. גם זה חלק מחופש העיתונות במדינה דמוקרטית.
