פרשת דנציגר: יש ראיות למריחה

שופט בית המשפט העליון (בחופשה...) יורם דנציגר נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות חמורות יחד עם ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני. הראיות נגדו מצביעות על עבירות שלא ניתן להקל בהן ראש. למרות זאת, נעשה בימים אלה מאמץ, בשלב זה דרך התקשורת, למרוח את הפרשה - כפי שנבהיר בהמשך. חקירת דנציגר התאפשרה כידוע רק לאחר שחשפנו ב-News1 שוב ושוב את חלקו בפרשה, ולאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, נאלץ לאפשר את חקירתו של דנציגר. קודם לכן עיכב וינשטיין במשך כשנה, משיקולים תמוהים, את זימונו של דנציגר לחקירה.

הידיד של היועמ"ש

דנציגר נחקר פעמיים. בפעם הראשונה בעדות פתוחה. מייד לאחר מכן יצאו כלי התקשורת, בניצוחו של העיתונאי אמנון אברמוביץ' (המעיד על עצמו כידידו האישי ומקורבו של היועמ"ש, י.י.), בשטפון של ידיעות כאילו דנציגר הצליח בקלות להדוף מעליו חשדות קלים שהועלו נגדו ולא יידרש לעדות נוספת; ובפעם השנייה נחקר דנציגר באזהרה ונאלץ להשיב על שאלות קשות וחמורות.

חומר הראיות שנערם נגדו כולל עתה, בין היתר, פרטים אלה:

1) בתקופה שלחיאני כיהן כראש עירייה, הוא יוצג על-ידי דנציגר בשורה של הליכים בעייתיים, לרבות טיפול בהסדר-חוב עם בנק המזרחי (לחיאני עמד בפני סיכום של פשיטת רגל); ובמקביל - "סידור" הלוואה נדיבה מבנק איגוד בסכום של 14 מיליון ש"ח; 2) לצורך כך הסתייע דנציגר בידידו האישי, מנכ"ל בנק איגוד, דב קוטלר, שסייע בהכשרת ההלוואה למרות שלחיאני לא עמד בתנאים הנדרשים; 3) בכל אותה תקופה לא גבה דנציגר מלחיאני אפילו לא אגורה אחת כשכר טירחה; 4) לחיאני גמל לדנציגר בדרך אחרת על-חשבון הציבור. משרדו של דנציגר, הכולל את עו"ד דורי קלגסבלד, הוציא חשבוניות בגין, כביכול, ייצוג עיריית בת ים בכמה תיקים. בסך-הכל שילמה עיריית בת ים, בדרך זו, 823 אלף ש"ח; 5) מידע שהובא לידיעתי מלמד, כי חלק ניכר מהעבודה בתיקים אלה בוצע על-ידי עורכי דין ממשרדים אחרים הנמנים גם הם עם ידידיו של לחיאני, שגם הם תוגמלו... ובמילים פשוטות: חלקו הגדול של הסכום האמור לעיל "סודר" כפיקציה - כמימון בגין עבודת דנציגר בענייניו האישיים של לחיאני; 6) דנציגר ולחיאני, יחד עם קלגסבלד, שותפים במקרקעין בשטח נתניה. לחיאני מיוצג גם במיזם נדלני זה על-ידי דנציגר; 7) ערב מינויו של דנציגר לכהונת שופט בית המשפט העליון, פורקה השותפות בין דנציגר לבין קלגסבלד ויתר השותפים (2007). חובו של לחיאני שנרשם בכרטסת המשרד, נמחק; 8) על-פי החוק, נאסר על-עובד ציבור וכן על עורך הדין לפעול תוך ניגוד עניינים. לחיאני ודנציגר מכירים היטב את החוק, ולמרות זאת ביצעו את הפעולות האסורות.

כתבי המשפט הולכו שולל

המידע החמור שלעיל, שאותו חשפנו ברבים, אמור היה לגרום לכתבי המשפט בכלי התקשורת השונים לעמוד על המשמר. למרות זאת, חלק מהם משתפים פעולה עם ניסיון בוטה מצג גורם תביעה בכיר - המנסה בכל כוחו למרוח את הראיות על-מנת להוביל לסגירתו של התיק נגד דנציגר. אותו גורם זוכה לשיתוף פעולה מצד כמה מו"לים, החפצים בשובו של דנציגר לבית המשפט העליון. הדרך שבה נעשה הדבר הינה מקוממת ומכוערת. נטען, לדוגמה, כי אין די ראיות שיוכיחו כוונה פלילית מצד דנציגר [הארץ, תומר זרחין] [כאילו שבמקרה משה קצב, לדוגמה, נדרשו ראיות לכוונה פלילית קצב בעת שבעל את מזכירתו]; בכלי תקשורת אחר [ידיעות אחרונות, טובה צימוקי] נאמר שהמשטרה העבירה את תיק החקירה עם המלצה לסוגרו, בלא שנכתב בהמלצה מה עילת הסגירה המומלצת (והרי אין הגיון בהמלצה לסגירה בלא נימוק אלא אם סגלוביץ' מחשיב את לדור ווינשטיין כאילו הם פועלים כפקידיו); בעיתון שלישי נכתב שניתנה המלצה לסגור את התיק אולי בחוסר אשמה [גלובס, יובל יועז], ובהמשך אותה ידיעה נאמר כי אכן התגלו ראיות מסוימות לביצוע העבירות. דבר והיפוכו. גורם התביעה הבכיר פעל כפי שניתן לראות דרך כתבי המשפט, במגמה להכשיר דעת קהל. כתבי המשטרה לא שותפו. ולא בכדי: המשטרה טרם סיימה את החקירה, ואף טרם נקבע מועד לסיכום התיק וישיבה לקביעת העמדה הסופית. דובר המשטרה מסר ל-News1 בתגובה כי תיק החקירה טרם גובש סופית וטרם הועבר לפרקליטות, וכי בכל מקרה, רק לאחר שיבוצע סיכום החקירה לגבי לחיאני ודנציגר יחד ויגובשו המסקנות, יועבר התיק בשלמותו לפרקליטות. העולה מכך: הדיווחים שנמסרו בתקשורת כאילו תיק החקירה הועבר, בשקר יסודן. הנה כי כן: כתבי המשפט הולכו שולל כשדיווחו שתיק החקירה הועבר.

יודגש כאן: אין באמור לעיל כדי לשלול אפשרות לסגירת התיק בעתיד. גורמי האכיפה והתביעה מנוסים דיים כדי לטייח תיקי חקירה ו/או לסגור תיקים ו/או לסלק בכיר מתפקידו גם בלא כתב אישום (ראו פרשת ויצמן, שגם אותה חשפנו). נזכור נא: היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הערים מלכתחילה קשיים. דנציגר, כשופט בית המשפט העליון וכעמית לשעבר של היועמ"ש, זכה להגנה חריגה מצד התובע הראשי במדינת ישראל, הוא וינשטיין. אלמלא לחצם של פרקליט המדינה משה לדור, וראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה יואב סגלוביץ', ספק אם היה וינשטיין מתיר חקירת דנציגר. לכן, יהא זה אך 'טבעי' אם ימשיך עתה במלאכתו (הבעייתית, י.י.) ויתן ידו לטיוח הממצאים החמורים שאומתו בחקירת המשטרה בעניינו של דנציגר. אחרי הכל, וינשטיין יודע היטב כי דנציגר, כעורך דין, לא חטא לבדו. וינשטיין זוכר אולי מתי חטא בעצמו כעורך דין, כאשר לא הקפיד תמיד לרשום שכר טירחה שקיבל במזומנים.