יש משהו מקומם בעמידה על הרגליים האחוריות של צה"ל ושל מערכת הביטחון כל אימת שמדברים על התייעלות. קטונתי מלהכניס ראשי בין הרים גדולים, אבל משום מה הנימוקים של משרד האוצר נשמעים משכנעים יותר מאשר אלה של משרד הביטחון.
כאשר באים ומציעים קיצור שירות החובה בשמונה חודשים בלבד - משלוש שנים לשנתיים וארבעה חודשים, פונה מערכת הביטחון לנימוקים רגשיים. היא טוענת שהשתגענו ואיך אפשר בכלל להעלות כזה דבר על הדעת כשעל הפרק הכרזת מדינה פלשתינית והאיום הטורקי, האירני והשד יודע מה עוד.
ההיאלמות של כולם לנוכח הנימוק, שמעורר בנו את הפחד הקמאי מפני החרב המאיימת מזכיר לי את מרדכי (שם בדוי) אחד ממארגני המניינים בכותל. שש פעמים בשנה נהוג אצל האשכנזים בתפילת שחרית של אחרי-החגים להוסיף סליחות. ברוב המקומות זנחו מנהג זה, שמאריך את התפילה ב-8 דקות נוספות, אבל מרדכי מתעקש. הוא יודע שאם יציע את הוספת הסליחות, הוא עלול להיתקל בהתנגדות ובנטישה של המניין לטובת שאר המניינים. לכן הוא שולף נימוק משכנע במיוחד: "בגלל המצב הקשה, בואו נגיד סליחות כמה דקות". איש בקהל אינו מעז לפצות פה ולומר שאף פעם מצבנו לא היה מזהיר, ומה יום מיומיים, וכך נוטל מרדכי את המושכות ופוצח באמירת הסליחות.
טריק הנימוק הבטחוני לא עובד עלי. אין ספק, שמערכת הביטחון צריכה כסף, והרבה - יותר משאר משרדי הממשלה. אבל כאשר אין שקיפות באשר למקומות אליהם מוזרם הכסף, אפילו לא בפני מסגרת מצומצמת וממודרת, מגיעים לקבלות פנים מושחתות שעורכים שרי ביטחון לרגל יום העצמאות, לעסקאות רכש מפוקפקות המעדיפות ספקים מקורבים ולשאר שחיתויות.
הזלזול של משרד הביטחון בדרישה ממנו לתת דין-וחשבון לאן נשפך הכסף ניכר בתוכנית העבודה לשנת 2011 שהגיש לממשלה. ניתוח לתוכנית, שעשה כתב News1
איתמר לוין, עמד על חוסר השקיפות של המשרד גם בנושאים שבפרסומם אין כל חשש לפגיעה בבטחון המדינה. משרד הביטחון שומר את הקלפים קרוב לחזה, וכמו בדיקטטורה מונע זליגת מידע חיוני לציבור, שאינו קשור לביטחון. מבין כל האתרים הממשלתיים, המידע באתר משרד הביטחון בקושי מתחלף, ומותיר את הנכנס אליו בידיים ריקות.
ההמלצה לקצר את שירות החובה לחיילים אינה שיגעון. המשוגע, או ליתר דיוק - האכזר, הוא זה המחזיק חיילים סתם עוד כמה חודשים בדמי כלכלה עלובים של כמה מאות שקלים בחודש ובתנאי מחיה בסיסיים. לו היה יכול, היה מחזיק צה"ל את כוח העבודה הזול הקרוי חיילים עוד כמה שנים, אבל לצערו החוק מתיר רק שלוש.
כל חייל יודע עד כמה מיותרים החודשים האחרונים ביחידות הקרביות. נטל המשימות מונח בעיקר על כתפיהם של הצ'ונגים הצעירים בעוד שהפז"מניקים רובצים כאריות בחדריהם וסופרים את הימים שנותרו לסיום השירות.
גורמי מקצוע טוענים שקיצור השירות יוביל לחלוקה צודקת בנטל המשימות, להתייעלות של הצבא, ולפחות השתמטות. במשרד הביטחון חושבים אחרת? עליהם הראיה להוכיח צדקתם.
