בנימין נתניהו מוביל אותנו לאסון מדיני, כשהוא מתעסק רק בתדמית הפוליטית שלו, במקום בשיפור מצבה המדיני של מדינת ישראל. ישראל הגיעה לשפל המדרגה גם ביחסים שלה עם העולם הערבי וגם ביחסיה עם כל ידידיה בעולם המערבי, וביבי שאחראי לכך אינו עושה דבר מלבד ספינים פנימיים שכל מטרתם היא הישרדות ושמירה על הכיסא שלו ב
ממשלה.
הנאום של ביבי בקונגרס האמריקני אכן העניק לו עוד זמן, אך גם את הזמן הזה הוא בזבז בחוסר עשייה. עכשיו נראה שמסע התחבולות של ביבי הגיע לסופו, ואנחנו אזרחי ישראל הולכים לשלם מחיר כבד על שנתיים של חוסר עשייה, התחמקות ועקשנות, של מנהיג שהמטרה שלו היא רק שלטון למען שליטה ולא שלטון למען עשייה.
ממשלת נתניהו הרסה בשנתיים האחרונות את ההישגים המדיניים של מדינת ישראל, שעליהם עמלו קשה בשני העשורים האחרונים מנהיגים ישראלים ואמריקנים שחתרו לעתיד טוב יותר במזרח התיכון. ממשלת נתניהו, בעידוד החברים הקיצוניים ממפלגת ישראל ביתנו, נגררה באופן לא שקול לדמגוגיה של
ארדואן, וכך מוטטה את השלום עם טורקיה. כמו-כן ההתלהמות וחוסר שיקול הדעת גרמו גם להתבטאויות חסרות אחריות כנגד ההפיכה במצרים וההפיכה בעולם הערבי, וגרמו רק להגברת השנאה כלפי ישראל בעולם הערבי ולכן הובילו לכך שגם הסכמי השלום עם מצרים וירדן נמצאים בסכנה.
מנהיגי ישראל, עושה רושם, שכחו שבמזרח התיכון לא תמיד צריך להיות צודק או מתלהם, אלא צריך להיות חכם ומחושב כדי להשיג הישגים משמעותיים. מדיניות יותר מאופקת שכוללת פחות התלהמות ואמירות מיותרות כלפי טורקיה וכלפי העולם הערבי בכלל הייתה מונעת את הבידוד במזרח התיכון, שאליו למרבה הצער החזירה אותנו ממשלת נתניהו.
הבידוד במזרח התיכון הוא לא הנזק היחידי שגרמה הממשלה הנוכחית למדינת ישראל. ממשלת ישראל הפכה את הנשיא של ארה"ב מחבר לאויב, למרות שבפועל הנשיא אובמה עד היום תומך בעקביות ועוזר לישראל במאבקים שלה, גם כשהוא מאמין שהמדיניות הישראלית מובילה למבוי סתום ופוגעת בראש ובראשונה באינטרסים הישראלים.
בעוד ביבי נתניהו משמיץ את אובמה ומנסה לפגוע בו פוליטית, הנשיא האמריקני ממשיך להעביר לישראל מערכות הגנה מתוחכמות, מגדיל את התקציבים שעוברים לישראל, ועכשיו גם נלחם עבור ישראל כדי לתקן את הנזקים שגרמו לנו ביבי ו"שומר הראש" שלו ליברמן. ההתנהגות כפוית הטובה של נתניהו גרמה לכך שהנשיא האמריקני, שהוא אחד מהידידים היחידים שנשארו לישראל בעולם, להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת ישראל, למרות שכאמור הוא ממשיך לעשות עבודת קודש עבור מדינת ישראל. לפגיעה הזאת בנשיא האמריקני יהיו השלכות קשות בעתיד, כאשר באמת היחסים שלנו עם המעצמה הגדולה יעמדו במבחן, ואז תפקע הסבלנות כלפינו.
באירופה המצב הוא לא הרבה יותר טוב, ונראה שגם המדינות שאותן ביבי מנסה להציג כידידות לאט-לאט מתרחקות מישראל, ומתחילות לאמץ מדיניות אנטי-ישראלית. התמיכה המובנת מאליו שהייתה לנו מגרמניה הלכה והתמוססה, והיחס של בריטניה וצרפת כלפי המדיניות הישראלית רק הלך והחריף, וגם התמיכה של איטליה כבר לא מובנת מאליה, למרות שבראש מדינות אלה עומדים מנהיגים שאמורים להיות ידידים של ישראל. אפילו אם אובמה יצליח לשכנע את האירופאים לעת עתה לא להצביע בעד מדינה פלשתינית, ישנו שינוי מהותי ביחס של אירופה כלפי ישראל שבהחלט שיחליש את מעמדה של ישראל בעתיד, כאשר ישראל תידחק אל תוך תהליך מדיני מאולץ.
הממשלה הנוכחית מתגאה תמיד בכך שהיא לאומית וציונית, אבל באופן פרדוקסלי היא מסכנת את המפעל הציוני יותר מכל ממשלה אחרת שהייתה בישראל. ישראל נמצאת היום במצב מדיני קשה שבכמותו לא הייתה כבר יותר מ-20 שנה, כאשר אין לנו יחסים אפילו עם מדינה ערבית אחת במזרח התיכון, והיחסים שלנו עם הידידות שלנו הגיע לשפל חסר תקדים. מצד שני, באופן מפתיע מדובר בממשלה היציבה ביותר מבחינה פוליטית, מה שמוכיח שביבי משקיע את כל מרצו בשימור מקומו כשהוא מתעלם לחלוטין מטובת המדינה.
האו"ם זה לא הקונגרס האמריקני, שם לא ימחאו לנתניהו כפיים כל פעם שהוא יגיד ישראל, דמוקרטיה או שלום, ולכן נראה שהזמן של נתניהו פקע, וחשוב מכך - הזמן שהעניק העולם לישראל אזל.
