בסיקור החדשותי עולה ומופיע חדשות לבקרים המונח 'שלטון החוק'. אף אחד לא מסביר מה זה 'שלטון החוק'. האליטה הקולוניליסטית-אירופית בישראל, כמובן, מתכוונת לכך ש'שלטון החוק' הוא שלטונה שלה, שהרי היא החוק בהתגלמותו. לכן, שלטון החוק אוסר על פרסום ספרים הלכתיים הנוגדים את האינטרסים של אותה אליטה (בנושא זה פרסמתי מאמר שכותרתו "הספר "תורת המלך"- היכן הבעיה?").
לכן, חקיקת חוק המשנה את אופן מינוי השופטים לבית המשפט העליון הוא, כמובן, מנוגד לשלטון החוק. במאמרי שכותרתו "האם טענת השופטים לשכרון כוח בכנסת וסכנה לדמוקרטיה נכונה?", כתבתי על שופטי בית המשפט העליון: "הם פשוט רוצים להמשיך את המשחק שבו ארגוני
הקרן החדשה לישראל עותרים לבג"ץ והוא מקבל את עתירותיהם באופן אוטומטי ולתהליך הזה קוראים 'צדק' ו'שלטון החוק'..."
אז בואו נבחן האם 'שלטון החוק' באמת פירושו שלטון עריץ של האינטרסים של אליטה שלטונית מסויימת? מה אומרת הספרות בעניין זה? בספרו של פרידריך האייק, "הדרך לשעבוד" מופיע הסבר לשאלה: "מהו שלטון החוק?" האייק הוא מההוגים המדיניים החשובים במאה ה-20. כך כותב האייק בפרק השישי בספרו:
"בניכוי כל הפרטים הטכניים, פירושו של זה (שלטון החוק,א.א.) הוא שבכל מעשיו השלטון מוגבל על-ידי כללים שנקבעו ונתבשרו מראש - כללים שהודות להם נוכל לחזות מראש במידה הגונה של ודאות איך תשתמש הרשות בסמכויות הכפייה שלה במצב נתון ולתכנן את עניינינו הפרטיים על בסיס הידיעה הזאת. אף שלעולם לא נוכל להגשים את האידאל הזה בתכלית השלמות, לפי שגם המחוקקים וגם האנשים המופקדים על הנהגת החוק צפויים לטעות, הרי העיקר, שאת שיקול הדעת שמניחים לגופים המוציאים לפועל שבידיהם סמכויות הכפייה יש לצמצם ככל האפשר, הוא ברור למדי."
"את הכללים מן הסוג הראשון (כללי שלטון החוק - א.א.) אפשר להעמיד מראש, בצורת כללים פורמליים שאינם מכוונים אל מחסוריהם וצורכיהם של אנשים מסוימים. הם נועדים לשמש מכשירים בלבד לבריות בשקידתם על מטרותיהם הפרטיות. והם יעודים, או צריכים להיות יעודים, לפרקי זמן ממושכים עד כדי כך שאי-אפשר יהיה לדעת אם יסייעו לאנשים מסוימים יותר מאשר לזולתם. אפשר כמעט לתארם כמין מכשיר ייצור, המסייע לבריות לנבא את התנהגותם של האנשים שאיתם צריכים הם לשתף פעולה, ולא כמאמצים לסיפוקם של צרכים מיוחדים."
אפילו בערך 'שלטון החוק' בויקיפדיה, שעל פניו נראה שנוסח על-ידי אנשי האליטה הקולוניליסטית-אירופית בישראל, נאמר תחת הכותרת 'דרישות שלטון החוק': "כלליות ואוניברסליות המשפט - דרישה כי המשפט יפנה באופן אחיד ושוויוני לאוכלוסיה כולה." בהקשר זה, האייק כותב: "לעתים קרובות תוכנו של שלטון זה (שלטון החוק—א.א.) אכן חשוב פחות, ובלבד שיהיה נאכף במידה שווה על הכל."
ראשית, אנו רואים שאקטיביזם שיפוטי, מנוגד לשלטון החוק שהרי נאמר כי, על-פי שלטון החוק, את שיקול הדעת של הגופים שבידיהם סמכויות הכפייה יש לצמצם ככל האפשר. לפיכך, כל מעלליהם של השופט
אהרן ברק וממשיכי דרכו בבית המשפט העליון הינם מנוגדים בתכלית לעיקרון שלטון החוק. שלטון החוק נובע מהעקרונות הדמוקרטיים של שלטון העם ועיקרון הכרעת הרוב לפיהם החוק שואב את עוצמתו מרצון העם הבוחר את נציגיו בפרלמנט, ובכל שלבי החקיקה בבית המחוקקים החוק מתקבל בהכרעת הרוב.
שנית, אכיפה סלקטיבית כמו במקרה של
מרגלית צנעני (ראה מאמרי "אכיפה סלקטיבית כנגד מרגלית צנעני" שהתפרסם ב"חדשות
מחלקה ראשונה"), או במקרה של עתירותיה של עמותת 'רגבים' נגד הבנייה הבלתי חוקית של ערבים שנדחו על-ידי בית המשפט העליון, בעוד הוא מורה על הריסה ופינוי של היישוב היהודי מגרון, אכיפה סלקטיבית כזו היא מנוגדת לשלטון החוק. גם הגבלה סלקטיבית של
חופש הביטוי של רבנים לעומת מרצים שמאלנים קיצונים באקדמיה מנוגדת לשלטון החוק, מכיוון ששלטון החוק הוא כללים פורמליים שאינם מכוונים אל מחסוריהם וצורכיהם של אנשים מסויימים והמשפט צריך להיות מיושם באופן אחיד ושוויוני לאוכלוסיה כולה.
ושלישית, שלטון החוק אין פירושו העדפת האינטרסים של אליטה שלטונית מסויימת אלא שיוויון בפני החוק. על-פי האייק, "שלטון החוק, במובן של שלטון החוק הפורמלי, העדר זכויות יתר חוקיות מטעם הרשות של אנשים מסויימים, הוא המבטיח אותו שיוויון לפני החוק שהוא היפוכו של שלטון שרירותי." לפיכך, קידום האינטרסים של האליטה הקולוניאליסטית-אירופית בישראל באמצעות השפיטה, או אכיפה לא שיוויונית של החוק, מהווה שלטון שרירותי המנוגד לשלטון החוק.
ולבסוף, נימוקיו של בית המשפט העליון כגון: מידתיות, סבירות, מוסר וצדק, הערכים בתרבות החברתית, ועוד כאלה נימוקים הבאים לכופף את החוק לטובת האינטרסים של האליטה הקולוניאליסטית-אירופית בישראל, הינם מנוגדים לשלטון החוק.
בהקשר זה כותב האייק שריבוי המצבים בהם נוצר צורך קבוע יותר להגדיר את תקנות החוק מתוך התייחסות למה שהוא "הוגן" או "הגיוני", פירוש הדבר שיותר ויותר נוצר צורך להניח את ההכרעה לשיקול דעתם של השופטים. "אפשר לכתוב היסטוריה של ירידת שלטון החוק, היעלמותה של הרכטסשטאט (מדינת החוק), על-פי החדירה ההדרגתית של נוסחאות מעורפלות אלו לתוך החקיקה והמשפט ועל-פי השרירותיות ואי-הוודאות הגוברות של החוק והשפיטה (והזלזול הגובר בהם כתוצאה מכך), שבתנאים אלה הם נעשים בהכרח מכשיר של מדיניות." אז שלא ינסו לבלבל אתכם!
ניקח לדוגמה את פסק הדין התקדימי של השופטת איילה פרוקצ'יה שהתירה לעובדת זרה שילדה תינוק להשאר בארץ יחד עם בנה. השופטת קבעה שהנוהל של משרד הפנים המחייב עובדות זרות לעזוב תוך שלושה חודשים מהלידה "אינו עומד במבחני המידתיות והסבירות". אותה אליטה שהשופטת משתייכת אליה טוחנת לנו את המוח מבוקר עד ערב שאנחנו מאויימים דמוגרפית ולכן עלינו להפרד מחלקי מולדת, מחלקי ארץ ישראל. אחרת לא נהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. יתר על כן, ידוע לכל שהערבים המתקראים פלשתינים, ותובעים מאיתנו ריבונות בשטחי ארץ ישראל, רובם מוצאם מ
עובדים זרים שהיגרו לארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. כמו-כן ידוע שיש ארגונים שפועלים להשאיר את ילדי העובדים הזרים בארץ ואף לתת להם אזרחות ישראלית.
לאור עובדות אלו, האם זה סביר להשאיר כאן עובדת זרה יחד עם תינוקה ולייצר עוד איום דמוגרפי? זיכרו, אין מדובר במקרה יחיד אלא בפסק דין תקדימי של בית המשפט הגבוה לצדק! אני באמת לא מבין, מה סביר בזה? זה לא סביר!!! זהו פשוט פסק דין שמשרת את האינטרסים הכלכליים של האליטה הקולוניאליסטית-אירופית בישראל והנימוקים המעורפלים אינם יותר ממכבסת מילים. מכיוון שעל-פי ההגדרה, שלטון החוק בנוי מכללים שאינם מכוונים אל מחסוריהם וצורכיהם של אנשים מסוימים, פסק דין זה של השופטת איילה פרוקצ'יה מנוגד בתכלית לשלטון החוק כהגדרתו!
ברור שכאשר יש אכיפה סלקטיבית, אקטיביזם שיפוטי, פסקי דין המכוונים כלפי האינטרסים של האליטה השלטונית, וכאלו שאינם אחידים כלפי כל אזרחי המדינה, עיקרון השיוויון בפני החוק מופר, ושלטון החוק נסדק. גם האמון של הציבור ברשויות אכיפת החוק נפגע. אבל זה לא באשמת הציבור - זה באשמת אותן רשויות חוק המעוותות את החוק לטובת האינטרסים של האליטה השלטונית. במצב עניינים זה, אין מה להיבהל מהטחת ההאשמות כלפי הציבור באשר למצב שלטון החוק במדינה. מי שאומר מילים אלו אינו מודאג ממצב שלטון החוק כהגדרתו בספרות, הוא מודאג ממצב שלטונו שלו!
