ברשימה זו, המוקדשת לדמותו של אהרון ציזלינג, אני מבקש להגיש שי צנוע לראש השנה לבת דודתי, חנה קלינסקי, ולחברה לחיים מזה 62 שנים, יובל ציזלינג, בנו של אהרון ציזלינג, מי שנמנה על בין חותמי מגילת העצמאות, והיה שר החקלאות הראשון בממשלת הזמנית וחבר בכנסת הראשונה והשנייה.
מצער, שישנם אנשים שעשו היסטוריה, ופועלם נעלם מאיתנו אי שם בתהומות הנשייה של ההיסטוריה, כזה היה אהרון ציזלינג. החלטתי לכתוב בקצרה דווקא על דמותו של אהרון ציזלינג לאחר שסיימתי לקרוא את ספרה של דינה פורת "הנהגה במלכוד". ספר הנוגע בעצב רגיש ביותר בזיכרון ההיסטורי שלנו. ספר שלא נרתע מהמתמודדות עם שאלת התגובה של הישוב היהודי והנהגתו בארץ ישראל לשואה בימים, שכבר הגיעו עדויות מה מתרחש באירופה.
היה קשה לעמוד מול התיעוד, שמביאה דינה פורת בספרה מדיוני הסוכנות היהודית ומוסדות התנועה הציונית. תיעוד שמתוכו היא מעלה מסקנה כואבת, מסקנה המצמררת את הקורא - "בן-גוריון היה סבור, כי בתוקף תפקיד שהוטל על הסוכנות,
אין היא יכולה ואין היא רשאית להקדיש את זמנה וכוחה להצלה, ובדעתו זו הוא נשאר עקבי מאז החלו בארץ בדיונים אלו". (עמ' 488)
מהגלריה העמוסה בדמויות פועלות ויוצרות, המועלית בספרה של דינה פורת, אני מבקש לייחד את השורות הבאות ליחיד, שהעז לצאת בגלוי נגד אמירה זו של
דוד בן-גוריון - לאהרון ציזלינג, נציגה של "אחדות העבודה" במוסדות הציונים. אליו הצטרפו בשלב מאוחר יותר רק מאיר יערי (השוה"צ) ובבה אידלסון (מפא"י).
הדברים של אהרון ציזלינג -
"הסוכנות היהודית תשב על ספסל הנאשמים בגלל יחסה לגולה" - (שם עמ' 487) נותרו כסטנגורמה מבוישת ודומעת מדיוני הנהלת הסוכנות היהודית.
כשמסתכלים משלהי 2011 על ימי התופת בשנים 1939-45, ברור, שכוחותיה של הסוכנות היהודית היו דלים אל מול מפלצת ההשמדה שקמה בלב אירופה. ואותם כוחות דלים ביצעו מספר לא מבוטל ומרשים של פעולות הצלה.
התביעה הנחרצת של ציזלינג - להפנות את עיקר המאמצים להצלת יהודים - נדרשה להתמודד עם תנא דמסייע לבן-גוריון בשם יצחק גרינבויים, מנהיגה של יהדות פולין, שאמר:
"אם המשאבים מוגבלים - יש להשקיעם בישוב בארץ, שהוא הסיכוי היחיד לעתיד ולא בהצלה שאין לה סיכוי" (שם עמ' (486
הנהלת הסוכנות הייתה הנהגה במלכוד, היא ביקשה לשמור על הפיקדון שהופקד בידיה, והוא טיפוחו של הישוב היהודי. אך בעצם הזמן שבו טיפח הישוב היהודי והנהגתו את המקלט - הלך ונשמד חלק ניכר מאלה שעבורם נועד .
מצד אחד השנים 1943-44 היו שנות שגשוג בתעשיה, בבניין ובהתיישבות בארץ ישראל ומצד שני שנות כליון שם באירופה. כאן אני שותף למסקנה של ההיסטוריונית דינה פורת - "הישוב היהודי לא שינה את אורח חייו, ולא יצא מגדרו בגלל השואה. הוא לא הפסיק להשקיע ממיטב כוחו בבעיות פנימיות."(שם , עמ' 493).
אני מצר, שקולו של אהרון ציזלינג נותר כמעט קול בודד באותם הימים בתנועת העבודה, שהייתה הכוח המאורגן הגדול ביותר. נותרנו היום עם פערים מטרידים, משום ששאלת יחסו של הישוב בארץ והנהגתו לנושא השואה ולהצלה יש לשפוט לא רק במכלול אפשרויות ההצלה הריאליות. יש לשפוט אותם, כפי שכותבת דינה פורת בספרה - "כיצד זה לא קם היישוב היהודי בארץ ישראל ועשה מעשים החורגים מכללי המשחק המדיני..." (שם עמ' 494).
אהרון ציזלינג בנו של הרב מנחם צבי ציזלינג, היה בין מייסדי בית הכנסת הגדול בתל אביב. המשפחה עלתה מרוסיה הלבנה בשנת 1914 לישראל, כשאהרון הוא בן 13. את לימודיו בארץ החל בבית הספר הדתי "תחכמוני" בתל אביב והמשיך בגימנסיה הרצליה.
בתום לימודיו בגימנסיה הוא נמנה אל מייסדי "חבורת העמק" שסללה את הכביש עפולה-נצרת. חבריה הקימו את קיבוץ עין חרוד . אהרון ציזלינג משלב חברות בקיבוץ עם פעילות ציבורית ענפה. הוא שותף בחנוכה 1920 לייסוד הסתדרות העובדים. משלל התפקידים הציבוריים, בהם עסק אציין את תפקידיו כחבר המפקדה הארצית של ההגנה והדמות המרכזית בהנהלת עליית הנוער, מה שהניע אותו להטיל את כל כובד משקלו לשורה של פעולות הצלת ילדים מאירופה והבאתם ארצה. בשנת 1947 הוא חבר במשלחת ישראל לאו"ם, וחווה את מעמד ההחלטה ב-כ"ט בנובמבר בעצרת האו"ם.
אהרון ציזלינג היה נציג מפ"ם במועצת העם במנהלת העם ובמועצת המדינה הזמנית. היה מהחותמים על מגילת העצמאות וכיהן כשר החקלאות הראשון בממשלה הזמנית, כן היה חבר בכנסות הראשונה והשנייה.
כאמור, ספרה של דינה פורת "הנהגה במילכוד" הניע אותי להתמקד בנושא העימות הקשה בין דוד בן-גוריון ואהרון ציזלינג בדיונים הנוקבים והמאוד לא פשוטים במוסדות הסוכנות היהודית והתנועה הציונית בשנות האימה של השמדת יהדות אירופה.
אני מנסה לגייס נקודת מוצא אפשרית נוספת לבחינת המניע של אהרון ציזלינג לא לקבל את עמדתם של דוד בן-גוריון ויצחק גרינבוים. אני מעלה את הסברה, שאהרון כבן של רב הסופג בביתו חינוך דתי, לא יכול היה לנטוש את הערך - "המציל נפש אחת מישראל, מציל עולם ומלואו". אהרון ציזלינג, כאחד מעמודי התווך של תנועת העבודה טרם קום המדינה ובשנותיה הראשונות, שילב את עוצמת ארון הספרים היהודי עם תפיסת חייו הסוציאליסטית.
זו סברה אפשרית. כי אחרת קשה לי להבין מדוע הוא היה היחיד בתנועת העבודה, שהעז לצאת בגלוי ולהתעמת עם דוד בן-גוריון במציאות של הנהגה במלכוד.
אגב , נכדו של אהרון ציזלינג, יפתח, מי שנולד בעין חרוד, הוא כיום רב בישוב רכסים בצפון.
