ארבע גישות:
ביחס לצבא, לממשלה ולמדינה אפשר להבחין בארבע גישות שונות בעולם הדתי:
1. החרדים: אין שום דבר קדוש בהם, ארץ ישראל היא קדושה (אך זה לא קשור למדינה ולפוליטיקה אצלם), קיימת הערכה לצבא, פחות למדינה ועוד פחות לממשלה.
2. תלמידי הרב גינזבורג, ו"נערי הגבעות": ארץ ישראל קדושה ביותר, יש סימפטיה לצבא, אבל לא מקבלים את מרות הממשלה מול היחס העוין שהם זוכים לו, חלק מהם יבצעו "תג מחיר" אחר פגיעת הצבא בא"י.
3. הציונים-דתיים ה"ממלכתיים": נותנים יחס של קודש לכל הגופים האלו, והם גם מקדשים אותם בעצמם.
4. הציוניים הדתיים ה"נורמלים": נותנים יחס של קודש גם כן, אך זה לא מונע מהם מלבקר אותם וגם לא יקבלו מהם פקודות נגד רצון הבורא.
הקדוש והמקודש יש דבר שהוא קדוש: הוא מקבל את קדושתו מצו אלוהי. למשל, הר הבית הוא מקום קדוש, ספר תורה הוא דבר קדוש. בהשקפה הציונית, ממשלת ישראל והמדינה זוכות לתואר "מלכות" על-ידי התורה ולכן מחנכים כבר כמה דורות בציבור הציוני-דתי לאהבת המדינה והצבא, ומסירות נפש עבורם; הצבא, המדינה ואף הממשלה זוכים לכינוי "קדוש" בציבור הדתי לאומי.
עבור כלל הציבור הדתי והלא-דתי (כמעט) ארץ ישראל היא "קדוש", אך נמנעים מלדבר על זה יותר מדי - לא בחינוך ובתקשורת החילוניים: כדי לא להראות ימניים ח"ו; ולא בחינוך החרדי כדי לא להיראות ציוניים ח"ו.
אומנם, לאחר שערך נקלט כקדוש, עלולים אנשים מסוימים להפוך אותו למקודש, היינו לתת לו ערך עצמי בלי קשר לערך שניתן מתוך גדרות התורה. כך למשל עלולים אותם "מקדשים" ותלמידיהם להיות משתתפים בעצמם בהרס כל ערך שהם חונכו עליו: ארץ ישראל, התיישבות, אחווה, בתי מדרשות, ועוד. הם לא הבחינו שלפקודות הצבא ולצבא עצמו אין ערך עצמי אלא ערך של צבא להגנת עם ישראל בארצו.
צה"ל בעידן הכבש והזאב מה יקרה אם יום אחד יופסקו כל האיומים על מדינת ישראל, וימשיך הצבא להתקיים, רק שמעכשיו הוא יעסוק בהנפקת בולים והדבקתם על מעטפות? איזה יחס תמצא לאותם חיילים?
החילונים: ינסו להתחמק מצבא כזה. החרדים: כלל לא יסתכלו עליהם. בחינוך "הציוני הממלכתי": ימשיכו לראות אותם כחיילי צבא הגנה לישראל, ימשיכו להתנדב, להתמסר בהדבקת הבולים, יתאמנו ויתאמצו כדי להדביק כמה שיותר בולים בכמה שפחות זמן. בציונות הדתית: יתייחסו אליהם כמו כל עובד מדינה אחר, עובדי הנמלים ואנשי מס הכנסה.
צה"ל - תסריט קצת פחות עתידני מה יקרה אם המינהל האזרחי ייתן
פקודה להרוס כמה שיותר בתים ליהודים ו
אף בית לערבי? מה יקרה אם על כבישים מרכזיים ביו"ש יתבצע סיור אחד כל לילה של ג'יפ של צה"ל והשטח יישאר מופקר לגמרי לחסדי שמיים? מה יקרה אם הצבא ייתן
חנינה לכל מחבל שהוא שחרר ויפסיקו פעולות צבאיות נגדם? מה יקרה אם תצא הוראה מפורשת מהצבא לאסור על חיילים (גם דתיים)
להתארח בשבתות במשפחות של מתנחלים? מה יקרה אם הצבא יקבל תפקיד חדש ביו"ש - לא שמירה על היהודים אלא על הסדר (כולל בעד הערבים)? מה יקרה אם יגויסו פלוגות שלמות כדי לשמור על מסיק הזיתים הערבי ויפקירו במכוון שדות וכרמים של מתיישבים? מה יקרה אם הצבא יחרים בצורה סיסטמתית נשק של מתיישבים ויחלק רובים לצבא הרש"פ? מה יקרה אם ח"ו הצבא והמשטרה יכינו הרס
בתים יהודים כמו של מחבלים? מה יקרה אם יום אחד יתגלה שהשב"כ מפעיל מאמצים רבים נגד יהודי יו"ש ולא מנסה כלל לעצור את פעילות השמאל הקיצוני והאנרכיסטים? מה יקרה אם יום אחד בעקבות תלונה של ערבי יעצרו ויחרימו נשקו של כל מתנחל? מה יקרה אם הצבא יחליט יום אחד להתאמן על גירוש מתנחלים במקום על מלחמה נגד האויב? מה יקרה אם תצא הוראה מפורשת שאסור ליהודים להגן על רכושם ומותר להם לירות רק במקרה של סכנת נפשות?
אז נלקט תגובות כאלו: אצל החרדים: אמרנו לכם! בחינוך הציוני-דתי "ממלכתי": "אין ברירה, יש לקיים את פקודת המדינה". כל אדם ציוני אחר: לא היה מוכן לשתף פעולה עם דבר כזה, לא לשם כך הוא התגייס לצה"ל.
האמת המרה - והדרך לשנותה בעוונותינו, כל המקרים המתוארים כאן לא שייכים לעתיד הרחוק אלא מתרחשים כל יום. בגיזרת יו"ש הצבא של
אהוד ברק ו
דורית ביניש בחרו לעצמם אויב חדש. הוא מדבר עברית, ויש להפעיל את כל האמצעים כדי לגרום לו לעזוב את ביתו. הם לא יפסיקו עד שהם ירגישו שחיילי צה"ל לא מאחוריהם בעוול הזה. שם מחכה הציבור הכללי לסרוגים שיקפצו ראשונים למים. אך רבים מאלו הם דווקא המבצעים היותר מסורים למשימה, ולכן נשאר הציבור הכללי מבולבל. כמו-כן, כמו בכל תחום, הכל מתחיל בכנסת ובפוליטיקה. שם גם ח"כים בודדים אך אמיצים מסוגלים לטרפד מהלכים רבים מהסוג הזה.
