מקובל שאדם המקפיד על הילכות כשרות יימנע מלהיכנס לחנות המוכרת דבר טריפה. אלא שעל רב הקהילה מוטלת חובה כפולה: לא רק שעליו להימנע מכניסה לחנות המוכרת פיגולים, אלא הוא מנוע אף לעמוד בסמוך לחנות כזאת. וזאת למה? מחשש שהבריות, בראותן את הרב סמוך לחנות שכזו, עלולות חלילה לטעות ולהאמין שחנות כשרה היא.
השר בני בגין נשאל כיצד זה הוא, שמתנגד לפשרת שתי מדינות לשני עמים, יושב בממשלה שראשה הצהיר בראש חוצות שהוא תומך בפשרה הזו. והרי ישיבתו של בגין בממשלה שראשה מצדד בשתי מדינות לשני עמים, עלולה לטעת את הרושם שבגין, בעצם ישיבתו בממשלה, סומך ידיו על הפשרה הזו.
עמדתו של בגין היא, שהגם שראש ממשלתו
בנימין נתניהו תומך בפשרת שתי מדינות לשני עמים, הרי שהממשלה עצמה לא החליטה בנושא זה. במילים אחרות, בני בגין כאילו אומר שראש הממשלה מביע כאן את דעתו הפרטית - משל היה איזה שר סורר.
ובכלל, האם הציבור הרחב בכלל מודע לאבחנה הזו שבגין עורך בין עמדת ראש הממשלה לבין עמדת הממשלה?, האין כאן שמינית של התחכמות?. מכל מקום, ההסבר הזה של בגין עושה רושם דחוק משהו באשר המדובר - לא באמירה של שר זה או אחר החורג לעתים מן השורה, אלא בהצהרת ראש הממשלה לכל העולם בעניין קריטי העומד במרכז ההווייה.
הנה כי כן, גם בני בגין, שהוא לכל הדעות אביר נקיון הדעת, למד ללכת עם ולהרגיש בלי.
