תוכניות האוכל שזהו זמן העדנה שלהם, מעניינות את מי שאוהב לבשל ורוצה להשתכלל, את מי שרוצה לבשל ולא יודע, את מי שאוהב לאכול, ואת מי שיש לו זמן להתרווח על הכורסא מול הטלוויזיה, ולהתרחק לשעה קלה מהמציאות. הטרנד הוא אחד האסטטיים, המצחיקים, הצבעוניים, המחכימים והמעניינים עבור הקהל הנ"ל.
הפייבוריטים שלי הם ישראל אהרוני, ידידי, שהידע שלו בכל סוגי הבישול והאפייה, בהיסטוריה, בתרבות, בגיאוגרפיה, בפולקלור, באמנות ובמה לא, הוא מקור בלתי נדלה לקהל המתאים. אני אוהבת את מסטר שף, שם אני מרותקת לקונצפט, לארבעת השופטים הנפלאים, אייל שני המשורר, חיים כהן הנשמה הגדולה ואלוף הטבחים, יונתן רושפלד, רב הכישרון הסקרן והידען, שהכרתי אותו בתחילת הדרך כשרק יצא ללמוד אצל אחד השפים בצרפת בעודו תלמיד מוזיקה בירושלים, התאהבתי במיכל אנסקי, יפהפייה, ידענית, צנועה כמו שחינכו אותה בבית בולגרי, מוסיפה צבע לכל תוכנית (גם כמובן לתוכנית שהיא מגישה יחד עם עומר מילר מחוץ למסטר שף).
פותנה ג'אבר, כבוד לאוכל ולבני אדם התאהבתי בינתיים בפותנה, אישה גדולה, יפה, מכבדת את הזולת ומבשלת נהדר. פותנה ג'אבר, יחד עם בעלה, ואבי שני ילדיה, אכרם, היא בעלת מסעדה פופולרית של חומוס, סלטים טחינה, ברחוב שיינקין בתל אביב. אישה תל אביבית מוסלמית שנולדה בכפר טייבה, שם גרים בני משפחתה המורחבת משפחתה וקרוביה, והגיעה לתל אביב יחד עם בעלה לפני עשרים ושתיים שנה ללמוד אופטיקה במכללה למינהל בבת ים. פותנה המבשלת בתוכנית "אוכל של בית" בערוץ האוכל וערוץ 10, מלמדת אותנו את המטבח הערבי הביתי היומיומי וזה של החגים, מזמינה לתוכנית בשלנים וקונדיטורים ואמני מאפים מכל העדות, אשכנזים, בני עדות שונות, צ'רקסים ודרוזים, מקצוענים ובשלני בית. האווירה בתוכנית של פותנה היא של שמחת חיים ונימוס, בישול מדויק, שהצופה לא מחמיץ אפילו עלה אחד העובר תהליך קיצוץ וחיתוך, תוך העברת סיפורי בית ומטבח, יחד עם סבתות ואימהות, נשים וגברים. כל אחד והמאכל הגדול שלו - מעדן!
לפותנה, שהשתתפה בתוכנית
האח הגדול, יש ים של מעריצים. שתיתי איתה קפה בבית קפה באזור שדרות רוטשילד תל אביב וכל הזמן נגשו אליה אנשים להחמיא לה. בעלת אישיות אצילית יוצאת דופן שיש לה חברים מכול הארץ. מתנדבת פעילה ומייסדת בשנות התשעים של מועדון לנערות במצוקה במתנ"ס ביפו. עדיין מתנדבת בנושא זה בשיתוף עם עירית תל אביב. היא משדרת את אי קיום "השד העדתי" ולא חשה קיפוח או תחושת הערבייה הסובלת. בין השאר היא מתלווה למשלחות של מכון היצוא בירידי אוכל בפריס, בברלין וכדומה. היא מסבירה את ההצלחה שלה כתל אביבית בעובדה שבאה לגור ולהתפרנס באזור לב תל אביב, שהיא הבועה התל אביבית המחבקת. " שכונה שפויה של אנשים שפויים". זו שכונה המאפשרת שילוב שכנות טובה של דתיים וחרדים עם חילונים מכל סוג. פותנה ובעלה הם הזוג הערבי היחיד שגר בתל אביב בשוויון מוחלט עם כל חבריו, שכניו, לקוחותיו ומטופליו. הילדים לומדים בבתי ספר תיכוניים ישראלים כישראלים לכל דבר. חלק מהיחסים האלה נשענים על האסרטיביות התקיפה אך המנומסת של פותנה כסטודנטית במכללה, שדאגה לשמור על עצמיותה ותרבותה. הייתה סטודנטית מצטיינת ועבדה שנים אחדות כאופטמטריסית עד שנולדו שני ילדיה, אז הצטרפה לעבודה במסעדה בשיינקין. פותנה השתתפה ב"אח הגדול", באחת התוכניות הראשונות ונשארה בין המשתתפים האחרונים. היא אישה אנרגטית וחייכנית המקבלת מזולתה - ולא חשוב מאיזו עדה - את הכבוד והחיבה שהיא נותנת. היא מבשלת אוכל טעים למשפחה. אוכל פשוט טרי, מבוסס על ירקות, בשר ( בעיקר כבש ובקר) ואורז, מרקים של המזרח התיכון, ממולאים, עוגות ועוגיות של פיסתוקים, אגוזים, דבש הל, צפורן וקינמון ובצק מתפצח תחת השינים. מבלי שאכלתי את האוכל, גם אני כמו כל חובבי תוכניות האוכל מריחה את הריחות, נהנית מהפולקלור, מהאימהות ומהמסורת.
ככול שאני אוהבת את פוטנה ואת כל השפים שהזכרתי לעיל שכולם מעמיקים, אחראים ובעלי כישורים דידקטיים וחום אנושי, יש "מבקר אוכל" המופיע בעיקר בתוכנית "לילה כלכלי". "המבקר" הוא ניב גלבוע המגיש "קטע" אוכל מדי פעם. גלבוע שאוהב לאכול ויש לו אולי חוש הומור מסוים, מגיע למסעדות שונות (יחד עם צוות צילום), מזמין אוכל לעצמו, מעולם לא שותה יין או כל משקה שהוא. בולס את האוכל במהירות, מעיר את ההערות הכי בלתי מקצועיות שאפשר, הכי לא מבין במקורות הגסטרונומיה, אכל אולי בשנים האחרונות בכמה מסעדות בחו"ל ו"דופק" במהלך הבליסה הערות, בדרך כלל מעליבות, על השף והמסעדה. אם אוכל זה תרבות ואנו עכשיו בתקופת "האוכל כתרבות", ניב גלבוע ו"ביקורת האוכל" שלו היא סטנד אפ לא מוצלח במיוחד, מלא זלזול ומביך בתכלית. ואז נזכרים בדניאל (דייויד) רוגוב, קולגה שלי בעיתונות, שהלך לעולמו בשבועות האחרונים, יליד ארהב, וצרפתי בנשמתו הגסטרונומית מבקר יין ואוכל ותיק. ניב גלבוע הוא האנטי תיזה לתרבות, מול דייויד ז"ל שהיה משכיל, איש העולם, אנין, מנומס, מאופק, ורב הומור והיה המוביל במשך שנים בין כתבי אוכל ויין בישראל ואף בעיתונות אוכל בצרפת וארה"ב.
