באחרונה חגגו הפלשתינים התכווצות ישראלית נוספת: ארגון מגן דוד אדום, הסכים לשלם תמורת הסכמת הצלב האדום הבינלאומי לצרפו לשורותיו, מחיר משפיל: מחיקת סמלי המגן דוד אדום המעטרים את האמבולנסים שפעלו מאז 67' ביהודה ובשומרון, והטבעת סמל חדש במקומו, נטול סממנים דתיים - המעוין האדום (המכונה בשפה מכובסת 'יהלום אדום' או 'קריסטל אדום'), שבתוכו מותר לדחוס מגן דוד אדום צנוע, נחבא אל הכלים. וכך קורה שבשטחי יהודה ושומרון מסתובבים בגאווה סמלי הצלב האדום והסהר האדום במלוא הדרם על דפנות האמבולנסים, ואילו המגן דוד היהודי מוצנע לו, מקוצץ כנפיים, צנוע ולחוץ, בתוך מעוין אדום. המוסלמים ביו"ש ואחיהם הנוצרים רשאים לעטר בגאווה את האמבולנסים בסמליהם הדתיים, ורק הסמל היהודי הוותיק משני האחרים, שיסודו עוד בימי דוד ושלמה, אינו רשאי לנוע בשטח, אלא אם יואיל להידחס בתוך כלא אדום, שבו המעוין עיקר והמגן דוד טפל. ככה זה ביו"ש: צלב אדום – כן. סהר אדום – ודאי. מגן דוד אדום, עצמאי, גאה – לא ולא. מיותר לציין שלתושבים ביו"ש לא ניתנה הזכות לומר את דברם בעניין. התושבים נדהמו לגלות שאמבולנסים שנשלחו לעבודות תחזוקה, חזרו ממרכז מד"א בלא המגן דוד אדום על דפנותיהם, או עם סמל מצומק של מגן דוד לכוד בתוך מעויין עב פסים.

אם זוהי עמדתם של ה'נאורים' בעמי העולם, למה שהפלשתינים יתנדבו לקבל פחות ממה שמבקשות להציע להן האומות המאוחדות שמעולם לא הצטיינו באהבת ישראל? אם השמאל הישראלי הקיצוני הבוגדני אינו רואה שום קדושה בקווי 67' (שאינם אלא, כידוע, קווי שביתת הנשק של 1949), ומוכן לוויתורים נוספים מעבר להם, למה שהפלשתינים יהיו 'יותר קתולים' ולא יתבעו גם את קווי החלוקה של 1947 שיותירו חלקים חשובים בגליל (נהריה ונצרת), בדרום (אשדוד וקסטינה) ובנגב (באר שבע) בידי הפלשתינים, בדרך ליישום 'תורת השלבים' הפלשתינאצית? אלא שקשה לבוא אל הפלשתינים בטענות, אם ישראל עצמה מושיטה להם מדי פעם את הלחי השנייה. למה שהם יוותרו על תוכניתם לטיהור אתני של 'מדינתם', אם מי שהיה מנהיג של המחנה הלאומי אריאל שרון, ביצע בעצמו טיהור אתני, כשגירש ברוב איוולתו את 8,000 תושבי גוש קטיף – ובכללם ילדים שהם דור שלישי בשטח – וגם ניתץ ועקר מתוכו כל סממן יהודי: בתי קברות, בתי כנסת, אנדרטאות וכדומה? אבל שרון אינו לבד בהתקפלותו הקולוסאלית מול הרצחנות הפלשתינית. עשו זאת ממשלות ישראל לדורותיהן, החל בהפקרת הר הבית לידיהם, דרך ההכרה בהיותו של השטח 'טריטוריה פלשתינית' בלעדית, ועד להכרזת נתניהו על 'שתי מדינות' וכניעתו בעניין ההקפאה האכזרית על הבנייה ביו"ש, וכל זאת ללא תמורה פלשתינית.

שנה לאחר הקמת המדינה ביקש ארגון מגן דוד אדום הישראלי להתקבל לארגון הצלב האדום הבינלאומי, בדומה לקבלת הסהר האדום לארגון הבינלאומי, אך נדחה. אנטישמיות? אולי. תנאי הקבלה העיקרי היה זריקת סמל המגן דוד אדום לפח ואימוץ סמל הצלב האדום. לבסוף החליט הצלב האדום להיענות חלקית לבקשה הישראלית: לאמץ סמל נוסף, אבל נטול הקשרים דתיים או לאומיים – מעוין אדום, שבתוכו יופיע המגן דוד האדום, אבל במימדים מוקטנים. ושבעיתות מלחמה יוסר המגן דוד כך שבשטח יוכלו לנוע רק אמבולנסים נושאי צלב אדום, או סהר אדום, או מעוין אדום. עוד השפלה ישראלית. משהו בנוסח: אתם לא באמת קיימים בשטח. רק הצלב והסהר. אתם, היהודים, עִם הסמל העתיק שלכם, לא ממש בעלי-בית כאן. במד"א מעדיפים כמובן לראות את הצד השני של המטבע וטוענים כי מדובר בניצחון ישראלי: סוף-סוף הכיר הארגון הבינלאומי בסמל היהודי, גם אם הוא כלוא בתוך מעוין, אבל הכיר. נחמת שוטים. סיפור ההתקפדות של הישראלים – אם בפרשת מד"א, שהצליחה לעמוד כמעט שמונים שנה, מאז ייסודה, נגד הניסיונות לגמדה ולבסוף נכנעה והושפלה; אם בסיפור ההתקפלות העצמית של שרון, ללא כל הסכם ובניגוד לכל היגיון בריא, ואם באירועי התקפלות נוספים - מסבירים היטב את החוצפה הפלשתינית שלא לאפשר נוכחות יהודית בשטחי שליטתם, לא להכיר במדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, להמשיך ולחנך לשנאת ישראל תהומית בסגנון השטירמר הנאצי – ואפילו לזכות על כך בהכרה ובתשואות בינלאומיות.