לערוך קניות בישראל 2011, במיוחד ערב החג, זו אכן משימה לא קלה. השלטים מאירי עיניים, מבצע מימין ופעילות שיווקית משמאל. כל זה דורש מאיתנו מאמץ וערנות לאורך כל מסלול המכשולים, שהרי לא כל מבצע הוא אכן כזה, ולא כל מוצר על גבי משטח אכן מבטיח את מחירו הנמוך. לזה תוסיפו את רשימת הקניות, המעברים הצרים, סדרני הסחורה שתמיד בוחרים למלא את המדפים, דווקא כשאני נמצא בחנות - וקיבלתם משימה, שבסיומה נדרשת מנוחה והפוגה קטנה.
כל הנאמר עוד נסבל, אבל כש"עולה בגורלך" גם עגלה שגלגליה נוסעים לצדדים או נתקעים, אז כל ה"תענוג" לעיל הופך לסיוט אמיתי. הבעיה היא לא עם העגלות השבורות, שהרי זאת אתה יודע מהתחלה ולכן אתה מחליפן, אלא עם העגלות ה"מגמגמות". אלה הכי מרגיזות, שכן אתה לא עולה על מצבן בתחילה, אלא רק אחרי העמסה של מספר מוצרים, כשאתה כבר בתוך הסופרמרקט ושוקל אם להחליף עגלה או להמשיך עם ה"עגלה" תרתי משמע. תמיד אתה מחליט לא לוותר ולא להחליף, ותמיד אתה מצטער על כך בסוף המסע שהופך להיות לא פעם למסלול מכשולים מיוזע.
הכי מעצבן זה מצב, שבו אתה לוקח את העגלה ממישהו אחר שזה עתה סיים לערוך קניות, והוא כמובן לא מספר לך כמה העגלה הזאת "נהדרת", כאילו רוצה לומר לך בשקט, "לא נורא, אני אכלתי אותה, שגם אחרים ייהנו".
מאחר שעגלת הקניות זה משאב יקר וחיוני לביצוע הקניות, ובלעדיו ובלעדי קופה רושמת פשוט קיימת עצירת קניות מוחלטת, נשאלת השאלה מדוע מצרך יקר זה לא מטופל כמו שצריך? במיזוג האוויר בעל החנות מטפל מיידית, גם בשילוט ובניקיון החנות, אולם במצרך זה, אשר חשיבותו לעיתים עולה על האחרונים, ישנה נטייה להזניח ולא לטפל. הנושא הוא מוזר, שכן עגלה עקומה בטח לא מלאה כמו עגלה תקינה.
מן הראוי שבישראל 2011 יתנו לנושא זה יותר חשיבות ולא רק יספרו את כמות העגלות, אלא גם יבחנו את תקינותן וניקיונן כל הזמן ולאורך כל השנה. אולם כמו שאנו מכירים את עמנו, נראה שרק כתבת תחקיר רצינית כמו כלבוטק או שושנה חן - יזיזו את העגלה במעט קדימה.
היתרון היחיד שקיים בסוג זה של עגלה, אם בכלל, הוא המאמץ הנוסף אותו אתה משקיע, דבר אשר גורם לך להוציא יותר אנרגיה, אולם את זה רובנו מעדיפים לעשות במקומות אחרים כמו בחדר הכושר למשל.
